כנפיים

לפני שצמחו לי כנפיים הייתי ילד רגיל. אחרי זה הייתי ילד עם כנפיים. אמנם לא ילד רגיל אבל בסופו של דבר, כשמתרגלים, אנשים מפסיקים לדבר על הכנפיים שלך. זה אפילו הופך להיות קטע שמביא בחורות. הייתי מספר להן שהכנפיים נפרשות לי כשאני גומר. רק ככה הן נפרשות. הייתה לי רשימת המתנה של יותר מעשרים נערות, כולן בגיל 17 ומעלה, שמחכות לראות איך הכנפיים שלי נפרשות. למען האמת, זה היה מחזה מרהיב. במיוחד כשהייתי בן 17 והן כבר היו מפותחות לגמרי כולל נוצות לבנות ומוטת כנפיים של איזה שני מטר. הייתי נער מאושר ומאוד מסופק מינית. חשבתי שהחיים יפים ואז הגעתי לצבא. עשו אותי ציפור ביון. הייתי צריך לעוף מעל מחנות פליטים ולעשות תצפיות. אני לא יודע אם למישהו מכם יש כנפיים אבל לעוף עם מכשיר קשר ואפוד קראמי ונשק ושלוש מחסניות ומימייה זה לא עניין פשוט. כשיצאתי מהצבא הנוצות שלי היו כל כך מרוטות שבחורות הפסיקו להתרשם מזה. אחרי זה התחתנתי עם אישה שהייתה מטילה ביצים. בבית-ספר קראו לה – התרנגולת. היא הייתה יפהפייה. באמת יפהפייה. הייתה לה כרבולת בצבע הערמון המוזהב ושדיים בדיוק בגודל שאני אוהב.
פגשתי אותה בבחירות. היא הצביעה למרץ בגלל שהם הבטיחו לקדם את מעמד האישה ואת מעמד החיות והיא לא הייתה בטוחה מה היא יותר. אני הצבעתי לליברמן כי היה לי חוש הומור מעולה. אני לבשתי חליפה והיא הייתה עם מיני שהדגיש לה את הפולקע. אחרי שבוע יצאנו לאיזה מועדון ועשינו את זה בשירותים. זה היה כל כך טוב שכשגמרתי, נפרשו לי הכנפיים כל כך חזק, עד שהמחיצה התרסקה ובתא הצמוד אלינו מישהי נעלה בטעות את הלסת על חבר שלה.
חיינו ביחד כמה שנים עד שיום אחד גיליתי שהיא הטילה ביצה כהה.
זהו. זה הסיפור שלי. אז אם יש שם מישהי שאוהבת טיולים וספורט, רגישה, מעל מטר ארבעים וחובבת סודוקו – אני כאן.