האיש עם החליפה

האיש עם החליפה טלפן לאיש עם העניבה, או שמא הרכין את ראשו לתוך אוזנו של הנאשם בתנועה קלה, לשונו מחליקה בעדינות, מרטיבה בדרכה את השפה התחתונה, גונבת ליקוק על החשבון – אלף דולר פלוס מע"מ לחצי דקה.

אין ספק. אין ספק הוא אמר, שהגרסה שאמצה לחיקה הפרקליטות והמשטרה, היא כוזבת. ממש כוזבת. מרשי לא ישב ליד ההגה בזמן התאונה, מרשי לא נוהג לשבת, מרשי לא נוהג, מרשי הוא איש חרישי כמו נוד באמצע החדר.

והחור שנפער בדופן הג'יפ מעולם לא היה, וגם המנוחה, מותה הכוזב מעולם לא קרה, וגם חייה שנפסקו ככה פתאום בשלוש בלילה במעבר החצייה היו בגדר שמועה רחוקה. שתגיד תודה שהיא לא נפלה ממטוס באמצע הלילה.

כוזבים היו חייה הקצרים, וכוזבים חלומותיה – בית בכפר, שניים שלושה ילדים, עפים ברוח, נחבטים כמו זבוב במכה, יחד איתה, על כנף הג'יפ, היי הג'יפ היי הג'יפ, איזה לילה מסביב.
היינו ממשיכים לשיר ככה ביחד בכיף, אבל לפתע השתררה באולמו של השופט בהלה אמיתית. כי לשונו של הפרקליט החכם באדם, שככה יצאה לעשות סיבוב בעיר, לשאוף אוויר, לטפס במעלות קדושים וטהורים, למעלה, למעלה, הלשון שיצאה לסיבוב, לחקור אולי לשנייה גם במופלא ממנה, לשון הפרקליט, שלפעמים קרובה, כל כך קרובה ללשון המאזניים, אותה הלשון, נתקעה פתאום בתוך אוזנו של הנאשם. ויש אומרים מזל גדול שלא בתוך ישבנו כי מתוך שלא לשמה, נעלמת האשמה.

אתם יודעים, צחוק בצד, אבל אי אפשר היה להוציא אותה משם, תקועה בתוך האוזן, כמו ראשו המחייך של הגזען בתוך ישיבת הממשלה הבאה.
אין מה לדבר – בהלה גדולה השתררה באולם. כבוד השופט הראשי הפסיק כמובן את הדיון. אם היינו נוקטים בלשון ציורית, היינו אומרים שהוא נהייה פתאום כבד לשון, מגמגם, מתקשה בדיבורו, לא מוצא את המילים הנכונות במילון, בטח שלא את ההקשר.
מזל שאשתו של השופט שותה כל בוקר קפה עם אשתו של סגן הרמטכ"ל. מפה לשם הרימו טלפון ישר ליחידת החילוץ המיוחדת של פיקוד העורף. ובאו בחורינו הטובים, הביאו מנוף גדול, וברגישות ובנחישות טיפסו מעל ראשה של הקלדנית, ישר לתוך האוזן של הנאשם מספר אחת.
והאוזן, שכמעט וכבר חוברה לה יחדיו עם לשון הפרקליט, לנצח נצחים, כמו ירושלים עיר קודשנו, שבה ונפרדה.ובשקט הזה שהשתרר לשנייה, לא יותר משנייה, שב ומילא את אותה האוזן קול חריקה נורא
ולאחריו תוהו ובוהו וחשך על פני תהום, וצריחה איומה, ורוח אלוהים מרחפת רחוק, הכי רחוק משם.