ממשלה גדולה

אני מביט באהבה על אינספור הציניקנים המרירים והנרגנים המסתכלים על העולם מן הצד ומקוננים בעין עקומה על גודלה, שלא לומר גדולתה, של הממשלה. באהבה – כי אנו מצווים לאהוב אחד את השני, ככתוב (איפה שלא יהיה).
עיקרו של דבר: אני בעד
מביט בהם ואומר: אני דווקא בעד.

בימים אלו, בתקופה זו של זעזועים ורעידות אדמה, הערך החשוב ביותר שעלינו לשאוף אליו הוא יציבות. וממשלה גדולה פירושה יציבות.

אם יעמדו בחדר הישיבות של הממשלה שרים מעטים מדי, הם עלולים להתנודד, להיכשל בדבר מה, אולי בקולגה, אולי בתולעת שנשרה אי מזה, וליפול אפיים ארצה. אולם כאשר כפי שאכן קורה הם רבים כחול אשר בשמים, אין ולא יהיה להם לאן ליפול. כי אם אין להם על מי להישען, הם יוכלו תמיד להישען איש על רעותו. אין לנו אלא להקפיד בדבר קטן והוא להשאיר את חדר הישיבות קטן ואולי אף להקטינו, כדי שלא יצא שכרנו בהפסדם ובפני שוע נשים מכשול שהרי במה הועילו חכמים בתקנתם? וכשגמרנו לדאוג לדבר פעוט זה עלינו לסגור מיד את הדלת על בריח ולזרוק לים של עזה, כדי שלא יהיה צל של חשש של חוסר יציבות. ואז, כל מה שיישאר לנו לעשות מדי כמה שעות הוא לפזר מלמעלה בורקסים כיד המלך העירום והדמיון כדי שיחדרו לכל החורים והסדקים ויהיו כאותו הטיח (מייצב E-193) ויחזקו וייצבו את הממשל, ויהיו מלאים בורקס כרימון, ויהיו כעדר גריזים ואין בהם שכולה.