התוכנית הסודית של אובמה - חלק א'

יום שבת, 17:00, משרד הבטחון, תל אביב
סביב השולחן ישבו טובי האסטרטגים של מדינת ישראל, נציגי כל זרועות המודיעין והמחקר. בראש השולחן ישב ראש הממשלה ולצידו עבדכם הנאמן, לשעבר איש השירותים החשאיים, אשר נקרא בבהילות לנהל את המשבר.
"רבותיי", אמרתי, "המצב חמור ביותר!".

והמצב הנוכחי אכן היה חמור. הוא היה חמור כל כך, עד שלא היה ברור מה חמור בו. ראש הממשלה זומן לפגישה סודית עם נשיא ארצות הברית, ולא היה כל צינור, דיפלומטי או אחר, שהצליח לספק ולו בדל מידע בנוגע למה שעומד להתרחש.
"הדבר היחיד שאנחנו יודעים", המשכתי בעודי נועץ מבט חודר בכל אחד מהנוכחים, "הוא שכל מנהיגי האיזור גם הם הוזמנו".
"אני טס מכאן הלילה", אמר ראש הממשלה, "ואני צריך שתכינו לי תיק, עם כל מה שאני צריך לקראת הפגישה הלא נודעת, ואני מתכוון לה-כ-ל".
יום ראשון, 10:00, החדר הסגלגל, הבית הלבן
"ובכן, רבותיי", פתחה מזכירת המדינה, "כולנו יודעים שעתיד העולם תלוי באספקה סדירה של נפט וגז, אשר נוטים משום מה להתרכז באיזור המזרח התיכון”.
נציגי המדינות יצרניות הנפט נדרכו.
"אנו מכבדים כמובן את זכותן של כמה מדינות להרוויח כספים דמיוניים על הנפט שמצוי בתחומן", המשיכה מזכירת המדינה.
"רגע", התערב הנציג הסעודי, "מה בנוגע לונצואלה? גם שם יש נפט"
"איך אתה משווה?", זעם נשיא ארה"ב והכה בידו על השולחן הארוך, "איך אתה משווה את ערש התרבות העולמית, את אדמת האבות, את ארצות התנ"ך עם איזו מדינה צעצוע?"
"המממ", נבוך הנציג הסעודי, "זה קשור למשהו תרבותי? אני מבין".
הנשיא אותת בראשו לאות שההתנצלות התקבלה.
"יש משבר אנרגיה כמובן", נאנחה מזכירת המדינה, "אולם מומחים שלנו גילו שדה נפט ענקי, חדש לגמרי, שיפתור את כל בעיות האנרגיה של העולם באלף השנה הקרובות. ובנוסף, מדובר בנפט ירוק, שאינו מזיק לסביבה!".
הנציגים המתינו בסבלנות.
"למרבית הצער", המשיכה המזכירה, "הפקת הנפט הירוק כרוכה באי נוחות מסוימת לעמי האיזור".
"למה את מתכוונת?", שאל המנהיג הלבנוני והידק מחדש את עניבתו.
"ובכן", ענתה המזכירה, "נצטרך ככל הנראה לבצע חישוף של השטח, דהיינו – להוריד שכבה של כארבעה קילומטרים מפני האדמה. לשם כך נאלץ לפנות מן האיזור את מרבית התושבים המצרים, הישראלים, הפלסטינים, הסורים, הירדנים, הלבנוניים, וכן חלקים נבחרים מסעודיה".
"לפנות?", שאל הנציג הסעודי.
"להעביר את כולם למקום אחר", ענתה המזכירה.
"חישבו על כך, רבותי", התערב הנשיא והניף את ידיו, "אתם יכולים לזכות בחיים חדשים ונוחים בהרי הקווקז, למשל, כאשר אתם יודעים כי עשיתם שירות גדול לאנושות! אנחנו בטוחים כי בניכם ונכדיכם ישאו עיניהם בגאון וגאווה כשידעו על ההקרבה שהקרבתם למען אנושות טובה יותר".
המנהיגים ההמומים התחילו לדבר ונכנסו זה לדברי זה. הנשיא הצליח לקלוט רק את המשפטים "איך נפנה מיליוני אנשים" ו- "אדמת אבותינו".
"שה שה שה…לא לדאוג", ענה הנשיא, "בדקנו ומצאנו שצריך לפנות רק כ – 70 מיליון איש. הכל יעשה בצורה מסודרת, ובמימון מלא של ארצות הברית והעולם החופשי. כמו כן, כל ארבעת הקילומטרים של אדמת-האבות שנחפור לעומק לצורך חשיפת שדה הנפט יועברו יחד אתכם למקום מושבכם החדש, כך שלא תהיה בעיה של היסטוריה".
יום קודם (יום שבת), 23:00, משרד הבטחון, תל אביב
קשה להגיד שהיה זה אחד מהימים המוצלחים שלי. כל היום תרתי אחר שביבי מידע בנוגע לועידה בבית הלבן, ולא מצאתי דבר. התחלתי לפתוח במחשבי מסמכים כאלה ואחרים והדפסתי אותם עבור תיק המבצע של ראש הממשלה. לפתע התמלאתי בייאוש. קשה לי להסביר את זה מבחינה מקצועית, אבל מחשבתי החלה לנדוד, וכמו כמו סוס שיודע לחזור בעצמו לאורווה, החלה ידי לשוטט באינטרנט עם העכבר. עוד רגע, והנה אני גולש באתרים גדושי תמונות כאלה ואף אחרות, בוטות ככל שאפשר.
הנה צעירה חיננית השוכבת עירומה במיטה ענקית, והנה בחורה שצולמה בסתר כשהשתזפה על חוף הים. בחנתי את התמונה בעין למודת ניסיון ולבי נמלא גאווה. אין ספק – מדובר בחוף ים ישראלי, אולי באיזור נתניה.
את הדממה הפרה חיילת אשר נכנסה לחדר בריצה. הייתי קר רוח כהרגלי. לחצתי במהירות על העכבר ועל המקלדת בכל מקום אפשרי, הפכתי את המסך הדק על השולחן, הסדרתי את נשימתי, ואז נפניתי בחיוך רחב לחיילת כאילו כלום.
"מה את מתפרצת ככה?", שאלתי בעודי מתייק בקפידה את המכתבים שהצטברו אצלי.
מסתבר שטיסתו של ראש הממשלה הוקדמה, ועלי להביא לו ברגע זה את תיק הועידה.
הדפים האחרונים יצאו מן המדפסת. משכתי אותם בחופזה ורצתי למכוניתי.

ההמשך המפתיע – מחר…