להחזיר הסכמה ליושנה

קראתי שבני זוג שנחשדו כחולים בשפעת הנוכחית נשלחו הביתה להסגר מרצון. אני בעד שדברים ייעשו מרצון ולא בכפייה. אם היינו עושים פה הכול מרצוננו, הדברים היו נראים אחרת, למרות שעלינו להודות שגם עכשיו הם נראים אחרת.

לדוגמה, פעם היו משלמים בארץ מס שנקרא מלווה מרצון. אנשים היו מחכים ליום התשלום בערגה, לא יכלו כבר להתאפק. עוד דבר טוב שהיה פעם הייתה ההצעה לגרש את כל הערבים מארץישראל, גירוש מרצון. מה, לא עדיף להם להסתלק מרצונם החופשי? בכלל המנטאליות פעם הייתה הרבה יותר זורמת.

כיום חובה על כל אזרח לשרת בצה"ל, אבל לעתים אנו שוכחים שזו קודם כל זכות מופלאה, זכות שרק יחידי סגולה מורמים מעם זוכים לה, ועלינו לכמוה אליה בכל לבבנו ובכל מאודנו. עלינו לזכור ולא לשכוח את משפטי המחץ של תרבותנו: טוב למות וליפול בשבי בעד ארצנו. ועלינו להחזיר עטרה ליושנה גם בעניין תשלום המסים, שהרי המעגל תמיד שלם – המס תמיד חוזר לשס.

ואם לא מרצון, אז לפחות בהסכמה. כלומר, גם אם אשתי לא רוצה להיות איתי, היא לפחות מסכימה, וגם זה די הרבה בימינו. בדיוק כמו שמכוננים את החוקה בהסכמה. אף אחד מאיתנו אולי לא ממש ממש רוצה אותה, אבל כולנו מהנהנים בראש כבדרך אגב לאות הסכמה. הנה גם הנשיא לשעבר לא עשה שום דבר שלא מתוך הסכמה. אשתו מסכימה לכל דבר שעשה. בקיצור, אם לא רצון, אם לא אהבה, אם לא תשוקה, לפחות הסכמה. אני בעד הסכמה.

בימים אלו ממש פיתתה ילדה בת עשר בעורמה שמונה ילדים ולא הותירה בידם ברירה אלא לקיים עמה מרצונה. אצלה זה לא היה רק בהסכמה אלא ממש מרצונה. זו הציונות בהתגלמותה. אני בעד לקחת דוגמה מילדות קטנות אלו.