וידוי של נער גבעות לשעבר

הדיבורים על מאחזים בלתי חוקיים מזכירים לי תקופה רחוקה שבה אני בעצמי הייתי סוג של נער גבעות. זאת הייתה תל אביב הישנה והטובה, בקיץ, עת הנערות צועדות בגופיות לבנות המבליטות עור שזוף וגבעות מוצקות. כנער, הייתי בא לאותן נערות ועושה להן מאחז לא חוקי.

הייתי משתלט להן על הגבעות ולא מרפה עד שהייתה באה משטרה ומפנה אותי. אחרי כמה שעות במעצר הייתי חוזר לרחוב ומרחיב את המאחזים לשתיים או שלוש נערות בלילה. בסוף שמו אותי בכלא להרבה זמן כי ראו שאין מה להילחם באידיאולוגיה שלי.

בכלא הייתי פחות נאחז, ויותר משמש כמאחז. אז גם הבנתי מה זה להיות בנאדם עם גבעות.

אחרי זה הנשיא קצב נתן לי חנינה כי הוא בעצמו היה סוג של נוער גבעות.

היום אני חי באחת ההתנחלויות. גיליתי ששלושה סוודרים, שתי חולצות טריקו שעל אחת מהן הדפסה של סיום טירונות שריון ועל השנייה "אין לנו על מי לסמוך" ומעל כל זה דובון – מחליש אצלי את הצורך להיאחז באיזו גבעה. גם להניק שלושה עשר ילדים לא משאיר גבעה רעננה.

אז אני יושב בקרוואן שלי, שומע הרצאה של רב או יוצא החוצה לשרוף איזה צמיג או משהו, ונזכר בגבעות תל אביב הישנה והטובה ובזה שאז, אף אחד לא היה צריך להתנחל.