ביאליק ואני

לפני הרבה שנים יצא לי לדבר עם ביאליק. כן. ביאליק. חיים נחמן.

הוא היה יושב באמבטיה וכותב שירים ואני הייתי יושב בכיסא ליד וחושב מחשבות. "שמע, ילד." הוא אמר לי. "אתה חושב שבסופו של דבר תהיה פה מדינה?"
לא הייתי ילד אבל לא תיקנתי אותו כי ידעתי שהוא מחבב מאוד ילדים.
"בטח שתהיה. בטח" עניתי לו וכמעט לא האמנתי למילה ממה שאני אומר. "תהיה פה מדינה וממשלה ושרים וצבא וכסף וקבלנים וכסף והכול"

הוא חייך, מלא הנאה, עצם את עיניו לרגע ואו שהוא כתב בדיוק אז את קן לציפור, או שהוא נגע בעצמו. לא ראיתי בדיוק.
"ויהיה שר ביטחון ושר חוץ ואנשים יפחדו מאיתנו כי נהיה מעצמה צבאית ואנשים ישנאו אותנו כי אנחנו יהודים והם יהיו אנטישמים ובגלל זה גם נפסיד באירוויזיון"
הוא שאל אותי מה זה אירוויזיון וזה גרר אותנו על שיחה מה זה טלוויזיה כי הרי באותם ימים לא היה לאף אחד מושג. אבל כשסיפרתי לו על ליברמן וביבי הוא צחק. "ילד, עכשיו אתה סתם ממציא"

אם על זה הוא חשב שאני ממציא – לא המשכתי בסיפורים כי לא רציתי להגיד לו שיש ח"כ מש"ס שקוראים לו נסים זאב. באותה תקופה ביאליק קרא שירים של משוררים ספרדים ולספר לו שתרבות ספרד נכחדה – היה יוצר חור בנשמתו, אז לא אמרתי לו דבר אלא רק פתחתי את זרם המים החמים ומילאתי לו את האמבט ושרתי לו את אחד משירי המשורר-האסיר אלבז וביאליק? הוא שיחק עם ברווז הגומי שלו מעט עד שנרדם.