שיטת הקשקושה

הצלחתי לקבוע פגישה אישית עם יוסי מימן, איל הון והבעלים של ערוץ 10. כרגיל, היה לי רעיון גאוני.

"יוסי", פתחתי, "פצצת מימן שכמוך, אני חייב להגיד שאני מאוד מופתע. בתור הון-שלטון ציפיתי שיהיו לך משקפיים ענקיים ועור בצבע צהוב, כמו לאחים עופר, בסרט הזה של הבמאי הקשוח…"
"טרנטינו?"
"לא, רך יותר, רומנטיקן"
"אלמודובר?"
"לא, רוזנטל"
"מכיר. מה איתו?"
"אני חושב שגם אם היו אי דיוקים בסרט שלו, חשוב מאוד שהוא העלה את הנושא למודעות הציבור"
"איזה נושא?"
"שיטת הקשקושה. זה הולך כך: מישהו אחד מאשים מישהו אחר בשחיתות, המישהו האחר מראה שהיו אי דיוקים בהאשמות, המישהו הראשון אומר שזה לא חשוב, העיקר ההון-שלטון, והמישהו האחר תובע אותו, ולמישהו הראשון מצטרפים אחרים כדי להגן עליו, והכל מתוך עלבון אישי צורב"
"אז עכשיו אתה מתכוון להאשים אותי בשחיתות?"
"ברור. אתה הרי מאיים לסגור את ערוץ 10, לפגוע ברקמה החיה של התרבות הישראלית, בסדרות אלמותיות כמו "הישרדות: הפיליפינים" ו"לרדת בגדול". קיבלת את מה שרצית מהפוליטיקאים, ועכשיו אתה מוריד את השאלטר. זאת שחיתות"
"ולפי שיטת הקשקושה, עכשיו אתה מצפה שאני אמצא כמה אי דיוקים בהאשמות שלך?"
"כן, ואם זה קשה לך, הדגשתי למעלה את המקומות שבהם תוכל לתקוף אותי"
"הבנתי. וכך נמשיך…"
"ואני אעליב אותך…"
"ואולי נתבע זה את זה…"
"ויקומו קבוצות תמיכה ספונטניות…"
"והמטרה שלנו היא..?"
"תקשיב, יוסי", הישרתי אליו מבט אמיץ ופתחתי לרווחה את עיני הדלוחות כנחל הירקון, "אני מנסה לעזור לך כאן. שתיים-שלוש קשקושות כאלה בשנה, והכל בשידור חי, ואתה מכה את המתחרים שלך. מי ירצה לראות את ערוץ הילדים המזמרים או את ערוץ הויצטומים? הצחקת אותי. אנשים רוצים לראות דם".

יוסי מימן חכך בדעתו. הדברים שלי קסמו לו, ועדיין – זה לא היה מושלם.
"תראה, דורי", יוסי מימן רכן לעברי (הרגשתי נפלא, כאילו נכנסתי למועדון סגור של מתלחשים), "יש כן בעיה מסוימת. בזמנו אני החלטתי לא להתערב בתכנים של ערוץ 10. אני לא אומר להם מה לשדר".
"ואולי פעם אחת, אחת ויחידה, תחרוג מהכללים שלך?", לחשתי אליו בהתרגשות.
"דבר חזק, לא שומעים אותך", יוסי מימן עדיין רכן לעברי, "אתה לוחש".
"הון-שלטון, יוסי", קראתי, "אתה תחרוג פעם אחת מהעקרונות שלך, מישהו יתקוף אותך על זה, אתה תגיד שהיו אי דיוקים…".
"ויש לנו עוד קשקושה!", קרא יוסי מימן, "זה גאוני! זה פריים טיים! ברייק הזהב!".
חייכתי בצניעות. אני אוהב את הרגע שבו מתפשט מבט של הבנה על פני הלקוחות שלי.
"ואתה", אמר יוסי מימן, "מה לך יוצא מזה?"
חייכתי בנימוס, לחצתי את ידו ויצאתי.
במכונית שבחוץ חיכו לי צוותי הצילום של הערוץ המתחרה. פתחתי את חולצתי כדי שיסירו ממני את המצלמה הנסתרת ואת ציוד ההקלטה.
"אז מה", אמרתי למפיקה, "יום-יומיים עריכה, ואנחנו מעלים את זה לאוויר".
היא הביטה בי ביאוש תהומי.
"הוא הקדים אותנו ושידר את הפגישה שלכם", מלמלה, "הוא שידר אותה בשידור חי".
ככלל, אני אוהב תחרות לא הוגנת. יש בה משהו הרבה יותר מרתק מאשר תחרות רגילה. ומבחינת הקשקושה – היא רק מעלה את הרייטינג.
כמעט חייכתי מאושר, אלא שאז מרט איש הסאונד במחי יד שני פסים משערות חזה שאהבתי במיוחד. צעקתי מכאב. יוסי מימן יצא למרפסת ונופף לי בידו.