משפחת אחמדינג'אד והפצצה

רקע
הפעם נשלחתי לסייע למשפחת אחמדינג'אד, אשר מתגוררת מזה שנים רבות בשכונת פיקוסים נאה, אי שם בפאתי טהרן.
האב, מחמוד, גבר נאה כבן חמישים, עבד שנים רבות בדיקטטורה המשפחתית הקטנה. האם, מאיה חמינאיה, הממ… רגע – עוד פרט קטן על האב: הוא מחזיק ברשותו פצצת אטום בעוצמה בינונית, ומאיים לפוצץ אותה אם לא תאושר לו תוספת בניה בחצר המשותפת.



המפגש הראשון
הגעתי לזירת האירוע, שם הצטרפו אלי הילרי (נציגת העיריה) ומר בראדעי (היחידה לפינוי נשורת). נכנסתי לדירה והצגתי את עצמי ואת התהליך.
"מאיה ומחמוד היקרים", אמרתי בחיוך של מבין ויודע, "אנחנו הולכים לעבור תהליך שבו תצליחו סוף סוף לסדר את חייכם, להגשים את חלומותיכם, לשנות את המציאות המרה שבה אתם חיים. אתם תחשפו את עצמכם לחלוטין בפנינו: תבכו, תריבו, תוציאו הכל, אבל התוצאה תהיה שווה את המאמץ, ואני מבטיח לחבק לפחות אחד מכם בסופו של התהליך, או לפחות את בתכם היפה".
"יש לנו רק בנים זכרים", אמרה מאיה האם ולא מצמצה, "ומזמן עברנו את שלב הדיבורים. אנחנו תובעים סגירה של המרפסת והרחבה בחצר, והכל עם אישורים חתומים, אחרת בעלי לוחץ על הכפתור".

אני מכיר אגוזים קשים שכאלה. לשם כך הבאתי איתי את הילרי, נציגת מחלקת הקומבינות בעיריה.
"אנחנו יכולים להגיע אתכם למגוון הסדרים", פנתה אליהם הילרי בטון רשמי וחיוך מושלם, "למשל – הנחת נכי צה"ל בארנונה, למי שאינם נכים. או היטל אי-הריסה, שבו העיריה משלמת לכם פיצוי על הרס שלא תגרמו".
מילותיה של הילרי נידמו כאילו עברו מעל ראשיהם של מחמוד ומאיה
"אני בטוח שההסדרים האלה קנו את ליבכם", אמרתי להם, "אבל אל תענו. חשבו קצת לפני שאתם מסכימים".

ההתייעצות
יצאתי החוצה להתייעץ עם אנשי הצוות שלי.
הילרי: "הם לא מבינים את התסבוכת שבתוכה הם נמצאים. החיים שלהם דבש, והם מתעקשים להכנס למאזן אימה עם העיריה, להפוך מאבק יומיומי ופשוט לסמל, לעבוד מעל השולחן ולא מתחתיו".
אני: "מדהים".
בראדעי: "מדהים".
הילרי: "מדהים".
אני:"אבל השעון מתקתק"
בראדעי: "איזה שעון? לא ראיתי אצלם שום שעון".
אני: "זאת מטאפורה"
הילרי: "מדהים"
אני: "אין ברירה. ננקוט בגישת הסחבק, ונחסל את הפרשיה".
בראדעי (במבט חושש): "השיטה הזאת תמיד נגמרת רע".
הילרי (בחיוך מושלם): "מדהים".
נכנסנו פנימה ומונה הגייגר שלוף בידו של בראדעי.

המפגש השני
התיישבתי על הספה החומה, והנחתי בקבוק של דיאט קולה משובחת על השולחן, לשבירת הדיסטנס. מזגתי קולה לשתי כוסיות, וקול הבעבוע השתלט על החדר. הגשתי כוסית למחמוד.
"אותי אתה לא תקנה בקטנות", אמר מחמוד, "אני לא אכנע לפיתויים".
מאיה חמינאיה הלכה בינתיים לחדר השינה כדי לחמש את הפצצה השניה, ליתר בטחון.
"יש להם שתי פצצות!", אמרה הילרי, "מדהים".
התבוננתי מסביבי ואצבעי זקורה באוויר, כדי להבהיר לכולם שאי אפשר להאשים אותי בכך שלא מיציתי את האופציה הסחבקית.
"אתה יודע מה, נשמה?", אמרתי למחמוד, "תפוצץ. עכשיו. אני לא אוהב שמאיימים עלי ועל המדינה שלי. אתה אוהב את אשתך? אתה אוהב את הבית שלך? אתה אוהב את המדינה? ובכל זאת אתה בא כך ומאיים עלינו? אז תפוצץ".
בראדעי חש צורך להתערב: "הוא צוחק איתך, מחמוד, אל תלחץ על כלום. יהיה בסדר".
"אתה מתערב לי בעניינים", לחשתי לבראדעי, "הוא בידיים שלי, הוא מיד נכנע".
ידיו של מחמוד הזיעו. עוד מעט ויחליקו לכיוון הלא נכון.
"אז מה אתה אומר, מחמוד?", שאלתי.

המפגש השלישי
"אז מה אתה אומר, מחמוד?", שאלתי לפני שיצאנו לפרסומות.
מאיה מחטה את אפה בעזרת מפית נייר אדומה. מחמוד מלמל לעצמו מילים לא מזוהות.
סבלנותי פקעה, או כך זה נראה.
"מחמוד", אמרתי וקמתי ממקומי, "אתה לא מתאים לתהליך הייעוץ שלנו. אתה אדם רגיל, שאין לו יכולת להתעלות מעל היומיומי, השגרתי, האפור. אנחנו מחפשים מישהו משכמו ומעלה, מישהו שרוצה להשתנות, ואתה לא רוצה".
בראדעי הביט בי במבט מתחנן, שאשתוק. קרצתי אליו, ולגמתי מכוסית הקולה שלי. כשהנחתי אותה בחזרה על השולחן הדפתי את בקבוק הקולה לעבר מחמוד, ופגעתי בידו. בראדעי ניסה לנצל את חוסר העירנות של מחמוד, ובמאבק שהתפתח ביניהם לחצו שניהם על המתג, ופוצצו את הבניין.

סיכום
ישבתי עם מה שנשאר מהילרי, בראדעי, מאיה ומחמוד. כיביתי את האור, והם זהרו בחושך ככוכבים קטנים. שתינו ביחד קולה.
"אתה מלך הקומבינות, מחמוד", זרחה מאיה חמינאיה מאושר.
מאחוריה נשקפה החצר החדשה של הבית, שנמתחה הרחק עד לעצי האורן היפים של לרנקה. הילרי הגדילה לעשות, והשיגה לבני הזוג גם פטור מאגרת ביוב למשך תקופת מחצית החיים של הנשורת הרדיואקטיבית.
"מדהים", אמרתי, "מסתבר שאדם צריך לרדת עד התחתית כדי שיוכל להיות מאושר".
הילרי פלטה בטעות שיהוק של אורניום מועשר, והתנצלה בחיוך מבויש: "זה מהקולה".
"ואתם, חברים", שאלתי אותם, "האם אתם מרגישים מועצמים? האם שיפרתם את המיומנויות שלכם?".
הזוג המאושר נצנץ בחושך בהסכמה.
"הבנו את מגבלות הכוח", אמר מחמוד בקול מתכתי, "אני תמיד אמרתי למאיה שמאיומים לא יוצא שום דבר".
"והנה הוכח שצדקת", אמרתי.
"וצדקתי", הסכים מחמוד, "שהרי רק מעשים הביאו אותנו לקבל מה שלא חלמנו להשיג".
קרצתי לבראדעי ולהילרי ויצאנו החוצה.
"לסיכום", אמרתי לצוות שלי, "שוב יצאנו וידינו על העליונה".
"אני הולכת לחטוף על הראש כהוגן", אמרה הילרי, "הצעתי ללא סמכות הסדרי ארנונה עם חמש מאות שלושים ושתיים מועצות מקומיות ועיריות, שדרכן עוברת החצר החדשה של מחמוד ומאיה".
"אם תחשבי חיובי", אמרתי, "העולם יהיה חיובי".
"חצי הכוס המלאה היא", אמרה הילרי, "שכרגע פינינו את כל המאחזים הלא-חוקיים".
"מדהים", אמר בראדעי.
"מדהים", הסכמתי.
גשם דיאט חומצי החל לרדת.