כן להתיישבות. די להתבכיינות

הבעיה שלנו שאנחנו עם של מתבכיינים, כלומר אנחנו אולי לא עם, אבל של מתבכיינים.
תראו מה זה, רק נחטף לנו חייל ויושב שנים אחדות בשבי, מיד אנחנו קמים ומתבכיינים כאילו רוצחים אותנו.

זאת ועוד, רק רוצחים בנו פה ושם, אנחנו קמים ומתבכיינים כאילו גונבים לנו את המדינה. זאת ועוד, רק גונבים לנו את המדינה, אנחנו קמים ומתבכיינים כאילו זיינו את האימא שלנו; זיינו את האימא שלנו – אנחנו מתבכיינים כאילו אנסו את הבת שלנו; אנסו את הבת שלנו – אנחנו מתבכיינים כאילו מרעילים אותנו; מרעילים אותנו – אנחנו מתבכיינים כאילו הולכים להשמיד אותנו גרעינית; הולכים להשמיד אותנו גרעינית, אנחנו מתבכיינים כאילו ביבי ראש ממשלה; ביבי ראש ממשלה, אנחנו מתבכיינים כאילו אין מחר; אין מחר? – גם אז אנחנו קמים ומתבכיינים. הגיע הזמן שנתיישב ונפסיק להתבכיין וניקח דוגמה משר הביטחון.


תראו מה זה, הבן אדם ספג תבוסה ניצחת בבחירות. הוא התבכיין? – לא, הוא התיישב; הוא אסף את שלושה וחצי המנדטים שלו, והתיישב; עם אפס גב שהיה מאחוריו הוא הצליח להיכנס לממשלה, שאם הייתה לו אידיאולוגיה הוא היה מתנגד לאידיאולוגיה שלה, והתיישב. עם אפס אידיאולוגיה הוא אסף את עצמו והצליח להוציא מהפה שלו כמה משפטים, והתיישב. בלי להתבכיין הוא מתיישב כל בוקר כדי להביא אוכל הביתה. בלי מצביעים, בלי אידיאולוגיה, בלי אג'נדה, בלי יושרה, בלי הגינות, בלי שום אמצעים הוא מתפרנס יפה מאוד, פושט נבלה ברחוב ולא נזקק לטובות. ורק הנבלה מתבכיינת.


ככה צריך. אני בעד.