עם שלם מתאבל

כמה עצוב היה להתבשר במהלך החג כי עוד אדם מן היישוב שם קץ לחייו בגלל חוסר ערנות נפשע. עצוב עוד יותר היה לדעת שחוסר הערנות הנפשע בא מצידם של אלה המקבלים את פרנסתם מידינו רק כדי לשמור על האנשים מן היישוב מאחורי סורג ובריח שלא יאונה להם כל רע.

מה היה לנו? האם לרומא העתיקה נדמינו? האם אנו רומזים לאנשים אמיצים אלו שהם אינם רצויים בקרבנו ולכן עליהם לעשות מעשה בעצמם ובעצמם לטרוף חייהם בכפם?

עם ישראל צריך לשמור מכל משמר על טובי אבניו כגולדרינג ולא לאפשר להם לסור מעל צווארינו. ומותו הטראגי של האיש אינו פוטר אותנו מעונשו של זה. כדי לכבד את זכרו של אדם כזה – שהיה חלק מישראל, שנאמר "ישראל, גם אם התאבד, ישראל הוא!" – עלינו להשאירו, ואת אלה שיבואו חו"ש בעקבותיו, מאחורי סורג ובריח, כך שחסרי הערנות הנפשעת ימשיכו לטפל בו כאילו לא קרה דבר, כאילו היה מלך המשיח, להאכילו, להוציאו לחופשות ולהוליכו בסיבובים בחצר הפנימית. ואנו, העם הנבחר, נכפר על מותו בטרם עת בכך שנמשיך להרים תרומה ולשאת בהוצאות. למען יראו וייראו.