באה עמלה ליגע

יש עכשיו זרימה כזאת חשאית. משהו עובר ברשת כמעט בלי שנרגיש.
אנשים מוחים. אנשים נרגשים ומעבירים זה לזה עצומות לוהטות דרך הדואר האלקטרוני ומבקשים שנחתום פה ופה. אם יהיו מיליון חתימות אולי אפשר יהיה סוף סוף לנסות לבטל את כל העמלות האיומות של הבנקים.
ואני אומר – למה לבטל?
למה תמיד עצומות? למה תמיד נגד? למה אף פעם לא בעד?

אני למשל אוהב שמפעם לפעם הבנק שלי מגלח ממני עוד עמלה. אני אוהב ניקיון. מת על גילוח וצחצוח. הנה אתמול הם לקחו ממני עוד עמלה על זה שלא שילמתי בזמן את העמלה הקודמת.
וזה נפלא! זה עושה אותי מוצק. זה עושה אותי קיים. אם הם נוגעים בעובר ושב סימן שיש עוד ממה לקחת. סימן שלא הכל חולף כל כך מהר ומתפזר, נמוג עם הרוח.

אני בעצם מורכב מתשעים אחוז עמלות ועשרה אחוז מים. פעם הייתי בעיקר מים וקצת חמצן וזה הרגיש לי, איך להגיד, קצת רופף. מרחף מדי.
אז עמלה זה טוב. עמלה זה מוצק. עמלה זה לא גז. ולי אתם יודעים במשפחה יש ניסיון לא טוב עם גזים. אבא שלי הסתובב שנים עם בטן נפוחה.
עמלה זה משורש "עמל". באה מנוחה ליגע ומרגוע לעמל. ובאמת הפקיד מהבנק – נקרא לו יוסי, או אריה, או צביקה – הפקיד הזה עובד קשה. ואני חייב, אבל פשוט חייב להרגיע אותו. לתת לו כיוון. להראות לו לאן כל ההמולה הזאת מתקדמת.

אתה זוכר, אני אומר לו, איך הכל התחיל?
מה בכלל היה לנו פה – רק טל מלמטה ולבנה מעל, מבית אלפא עד נהלל.
ועכשיו הכל פורח. עכשיו הכל בהיר. עכשיו הכל בסדר, שינוי ניכר באוויר. הכל נראה אחרת ואין סודות להסתיר! עכשיו אני כי ההוא הלך, אז אל תירא עבדי יעקב. לא הכל שחור משחור במדינה הזאת!
נומה יוסי (או אריה או צביקה) ילד תפארת!
אנו לך משמרת!!!