רוח הקודש

את אלוהים אפשר להעריץ על הרבה מאוד דברים. על כך שהמציא בטובו מיני תרופות למחלות שונות ומשונות; על כך שהוא המציא ברוב יצירתיות את תהליך השלום הטוב והמיטיב; על כך שהוא ממציא מדי יום ניסים רבים המצילים אותנו מזוועות שטניות אין קץ;
על כך שהמציא מיני מזונות שישביעו את הילדים הרעבים בגטאות. אין שום ספקות באשר לכוחו היצירתי, לדמיונו המופלא וליכולת האלתור שלו. שום בן אנוש, ויהא זה האמן הדגול ביותר, לא ישווה לו מבחינות אלו. ואחרות כמובן.

עלינו אם כן להודות לרומם ולשבח ולקלס ולברך אותו מקרב לב על כל הדברים הטובים שהוא ממטיר עלינו. אבל כושר ההמצאה שלו לא מסתיים רק בדברים טובים ומועילים. לעתים אנו מוצאים את אלוהים האהוב שלנו ממציא דברים שדומה שהם נעשים אך ורק לשם היצירה עצמה, ואינם נועדים למטרה כלשהי, ופה אנו כבר פוגשים אצלו נפש של אמן אמיתי היוצר ממעמקי לבו.

אפשר להתבשם בדוגמה לכך בהכירנו את ריח הנפיחות וההפרשות שברא בטובו ביד הדמיון הטובה עליו. אולי בזאת ניתן לראות את שיא הפעולה האמנותית של הבריאה.
כאן אני יכול לשמוע מלמולים קלים אשר באים המלינים על כך שאני עוסק כאן בעסקי פלוצים ו"פיפי-קאקי" קטנוניים ולא ראויים. ואני מקבל עלי את הביקורת, אבל גם מזכיר שלא אני בראתי את העסקים הללו, אלא ישות יצירתית ממני לאין שיעור.