סוכריות על הידיים

לפני זמן מה ראיתי שאיזשהו אתר אינטרנט ראיין את הבעל של אחת המחבלות שיושבות כאן בכלא. הבעל המאושר סיפר שאשתו המחבלת כבר אורזת את המזוודות ומתכוננת לצאת לחופשי במסגרת עסקת שליט, וכל הילדים והנכדים והסבתות כבר מחכים לה עם בהתרגשות עם בקלאוות וסוכריות.

אז אני בעד לתת פתחון פה למחבלות עם ממתקים על הידיים, או לפחות לבעלים עם הבקלאווה על הידיים. זה מאוד הומאני. אז יש את היפי נפש שמתלוננים על זה שבמקרה הבחורה הנחמדה הזאת רצחה מישהו רק בגלל שהוא ישראלי. אז מה קרה? היא לא בן אדם? לא מגיע גם לה להתבטא? או לפחות לבעלה האוהב?
הרי לבעלה של יגאל עמיר, שרצח אף הוא מישהו בשוגג, גם נתנו את כל הזכויות, כולל זכות העיבור וההתרבות. עלינו לזכור כי ישראל היא מדינה דמוקרטית, וככזו היא צריכה להיות פתוחה בפני כל אחד, גם אם הוא במקרה מעוניין לחסל אותה.

נכון, אנחנו כבר עושים את זה, אבל לא מספיק. הייתי רוצה לראות בטלוויזיה יותר נאומים וראיונות עם אנשים דוגמת אחמדינז'אד, שאף אחד דרך אגב לא באמת יודע איך קוראים לו, כולל הבעל שלו, שבוודאי יש לו חבל תלייה על הידיים, או נסראללה מהחיזבאללה ועוד אנשים מהסגנון הזה של ארצישראל היפה. חשוב להקשיב לאנשים האלה, כי אל"ף הם אנשים אינטליגנטים שיודעים לדבר וזה חשוב, כי היום זה לא חשוב מה אתה מדבר, העיקר שאתה מדבר. ובי"ת הם מאוד רוצים שהציבור בישראל יקשיב למה שהם אומרים. ואם זה חשוב להם, אנחנו חייבים לאפשר להם את זה, כי אנחנו לא נבלות כמוהם, אנחנו דמוקרטיה, ובדמוקרטיה צריך לתת צ'אנס לכולם: לרוצחים, למחבלים, למושחתים, לאנסים, לבריונים, לעורכי דין ולכל מי שמעוניין לזרוע פאניקה ובלבול. בקיצור לכו-לם. כי אנחנו דמוקרטים, אנחנו ליבראלים, אנחנו סבבה.
ואם במקרה יש מישהו מכל אלה שצריך יחצן או עורך דין, שהיום זה כבר אותו מקצוע, אז שיפנה אלי. יש לי קשרים.