איזה מזל

אני לא רוצה לומר שמזל שרצחו את רבין, אבל אני בהחלט חושב, בלי להיכנס לפרטים, שמזל שקרה מה שקרה. ואנשי השב"כ הקונספירטיביים שעשו זאת ידעו כנראה טוב מאוד מה הם עושים.

היום זה ברור שאם היינו חותמים על הסכם שלום עם הערבים האלה הם היו מחסלים אותנו בלי מלח ואפילו בלי המלח של הים של עזה. כשהערבים הם כאלה חארות, רק אורבים לך בפינה בשביל להשמיד אותך, אני גאה להיות גזעני. למרות שאני ממש לא.

אני למשל לא סובר שצריך להשמיד את כל הגויים. ממש לא. אבל גם אסור להתיפייף – אם רואים ילד ערבי ברור שהוא זורק אבנים.
לשמחתנו הזמנים השתנו, והיום זה כבר לא בושה להיות גזען. אני כלל לא גזען. אבל כשאני רואה גזען הולך ברחוב אני סוגד לו קלות. כי יש לו את האומץ להיות מה שפעם היו כאלה שחשבו שזו בושה. צבועים.
גם היום יש כאלה, אבל פחות. הם לא מתו, הם פשוט עברו דירה ונולדו הרבה גזענים חדשים. ככה זה – הברירה הטבעית. בדיוק כמו שדרווין יימח שמו אמר – הרעיונות הטובים יותר שורדים.
זה לא מה שהוא אמר? ואם לא, מה אכפת לי. שילך להזדיין עם קופים הדרווין הזה. וכשהוא יגדל, הערבי, זה כבר לא יהיה אבנים, אלא משהו אחר.
אז מי שמעוניין שישליכו עליו בקתבים או טילים זה בעיה שלו. אני באופן מפתיע לא מוכן, ואני לצערי לא גזען. ולכן אעשה הכול כדי לעקור את הבעיה מן השורש. זה לא מספיק לגדוע את היד שמשליכה אבנים, כי מחר תצמח שם יד אחרת. הערבים מוצאם מן השממית.