פגישה סודית עם הצנזורה

בעקבות ההצלחה המפתיעה של הצנזורה הישראלית (שששש, למביני דבר), החליט הצנזור הראשי לארגן מחדש את התרבות הישראלית.
"בשנים האחרונות קיימת נטיה לגרפומניה", אומר לנו הצנזור בשיחה שלא לציטוט, "סופרים, משוררים ואנשי רוח נוטים להאריך בכתיבתם יתר על המי".
"דה", השלמנו אותו. הוא נותן דוגמא אישית, הצנזור.

"ואנחנו החלטנו שמספי, הגיעו מיים עד, לא חייבים לצלול תמיד לפרטי הפר".
"טים", הסכמנו. אולי תוכל לתת לנו דוגמא, שאלנו.

"זה מתחיל מארון הספרים היהודי", המשיך הצנזו, "קחו לדוגמא את התנ", שופטים פרק ג', ואני מצטט:
  • ואחריו היה שמגר בן ===, ויך את הפלשתים שש מאות איש במלמד בקר
הבנתם הכל, נכון? מדובר בפרטים שאפשר וראוי להשמיט".
"מבינים", אמרנו. ומה בנוגע ליצירות חדשות יותר, שאלנו, האם גם שם יש פרטים מיותרים?
"מיותרי לחלוטי. קחו למשל גרסא משופצת ונוצצת של דוד אבידן, משורר מנוח, ואני מצטט:
  • אדם זקן, מה יש לו בחייו? הוא === בבוקר ובוקר בו לא ==="
"ורחל המשוררת? מה איתה?", שאלנו.
"פשוט וקל. אני מצטט מהזכרון –
  • בן לו היה לי, ילד קטון, שחור תלתלים וכו' וכו', === אקרא לו, === שלי"
"מדהים, מבינים הכל".
"ברור. בעידן של עודף מידע, לא עדיף קצת להצטמצ?".
"ם", אמרנו. ולסיום, ביקשנו, אולי תיתן לנו דוגמא אחת עם מילה כמו בלאו?

פניו של הצנזור התכרכמו. עיניו נצצו בחימה.
"ידעתי", קרא, "ידעתי שאתם שוב מושכים אותנו בלשון. ידעתי שאסור לדבר אתכם, התקשורת, איך, איך נפלתי שוב בפח".
ורידים התנפחו במצחו. הוא נשם נשימה עמוקה. ניכר בו שגמלה החלטה בליבו.
"אין בעיה", אמר, "נשחק את המשחק המלוכלך שלכם. מעכשיו אין הקלות. מי שעובר על החוקים – ישר לצינוק. שימו לב למילון החדש:
  • המקום שבו לומדים סטודנטים? ==פוס
  • לחם מכינים מ -? ==ח תופח
  • בוטוקס? נגד ==טים
  • הרב עובדיה? מחלק ==עות"
הצנזור הראשי == ממקומו, ==ט את מצחו בזעם ויר= =סטי= =בין שיניו.
"הפגישה הזאת", רעם, "מעולם לא הת=יי=ה!".