חרא של כלבים

הבוקר, במהלך ההליכה היומית שלי, פגשתי בדרכי בחורה נאה מאוד שהלכה קשורה ברצועה לכלבלב חמוד. עלי להודות שהאטתי מעט את הליכתי על מנת להשתאות, שלא לומר להתהפנט, מן הצמד המלבב.

והנה כאשר חלפו על פני, הפשילה הבחורה את שמלתה וכרעה ללדת על המדרכה.
כעבור דקות אחדות קמה מרבצה וכשפנתה לדרכה התברר שנולד לה גוש חום ומהביל במזל טוב.

לרגעים נדמה היה שהאישה תנטוש את הגוש על הארץ במקום שבו הגיע לעולם האכזר, לחסדיו של אותו עולם, אולם ניכר היה עליה שהיא אשת תרבות. מיד שלפה מנרתיקה שקית ניילון ירוקה ומתכלה שהכינה מבעוד מועד והגישה אותה באצילות לכלבלב.
"בונו!" נבחה עליו נוקשות, "לנקות מיד!"

הכלב עשה רמז של תנועה, אולם מיד המשיך ועשה עצמו כלא מבין, כאילו העניין כלל לא נגע לו, הוא התעלם והביט לשחקים, כתר אחר מנהגי נדידת העגורים בתקופה זו של השנה. והרי ידוע לכל שזאת לא העונה.

לאחר עוד מספר נביחות לא קטן, התייאשה המהפנטת, וכשהיא מתפוצצת מזעם, עזבו הצמד את המקום, הרך הנולד נטוש על אם הדרך, ניחוחו זועק למרחקים, והכלב עדיין בוהה בשחקים.
מה אני אומָר לכם, הכלבים של ימינו – חרא של כלבים!