גבי, תסלח לו, הבן אדם עצבני

כבר כמה ימים שאני לא ישן בגלל ההדחה של תת-אלוף פארס. והאמת? זה לא בא לי בהפתעה.

המון זמן אני חושש מהרגע הזה והנה הוא בא. הדיחו אותו. עכשיו הוא לא יהיה בצבא. פחדתי מזה אבל באמת שלא חשבתי שזה יקרה. גם העניין עם אשתו לא הציק לי בכלל. מצידי, שהיה נותן לאשתו לכבוש את דמשק. אין לי סנטימנטים ואני גם לא סורי אז על אחת כמה וכמה.

הפחד שלי התחיל כשיצא הסיפור על פארס והנהג שלו. שבר לו צלעות ככה מעצבים. אחרי זה היה את המכות עם איש מג"ב. אני לא אומר שזה הפחיד אותי באופן מיידי כי בסך הכול אני לא איש מג"ב. אני בכלל לא עושה מילואים כי קיבלתי פטור ואני בטח לא הנהג של פארס. יש לי עבודה, השבח לאל, ויש לי מכונית משלי ואני נוהג את עצמי לאן שבא לי.

אבל זה הפחיד אותי. פחדתי שיעיפו אותו מהצבא כבר אז, אבל לשמחתי צה"ל מעיף רק אנשים שמשקרים ותופסים אותם בתקשורת ולא אנשים שסתם מרביצים לאנשים אחרים או הורגים מישהו בטעות או אפילו לא בטעות גם אם הבנאדם היה באזור ואפילו אם היה מותר חמישה חפים מפשע והוא היה השמיני, נניח. על זה לא מעיפים מצה"ל.

אבל איך שקלטתי שהוא שיקר ושעלו על זה בעיתון – ידעתי. זה הסוף. הולכים להדיח אותו ומאז הפסקתי לישון. קשה לי לתפקד. אני חי בפחד.
אמרתי למשפחה שלי. מעכשיו – אתם לא יוצאים מהבית לבד. אתם לא מדברים עם אף אחד. את האוטו את מכבים בכניסה לרחוב ודוחפים אותו עד החנייה שלא יעשה רעש.

ואני זוכר, ממש לפני שעברנו לפה, אמרתי לאשתי: " זה לא רעיון טוב להיות שכן של פארס. ומה אם ידיחו אותו מהצבא?"
והיא אומרת לי: "מה פתאום ידיחו? על מה?"
ואני משכתי את הכתפיים ולא ידעתי מה להגיד.

אתמול פארס נכנס לבקש סוכר. נתתי לו. הבנאדם עמד בדלת עם אלה וביקש סוכר. לא ניתן לו? בדרך חזרה הביתה הוא הוריד את האלה על הגנן רק בשביל האימון.
אני לא יודע מה לעשות. כתבתי מכתב לאשכנזי. אמרתי לו – תסלח לו. הבנאדם עצבני. אבל לך תתפוס את אשכנזי. כל היום בחדר כושר או ממציא פקודות חדשות.