האדמו"ר ושברו

לאחרונה התבשרנו על אדמו"ר חדש שמנחה את פעולותיה של ממשלת ישראל.
למגרש של הרב עובדיה, הרבי מלובביץ' (שיזכה לימים טובים וארוכים), מר נ-נח-נחמ-נחמן ויתר מלומדינו הצטרף כוכב חדש – הרבי מיעוטו.

ניקח לדוגמא את עניין המשט לעזה. אמנם ממשלת ישראל פעלה ללא דופי, והעולם כולו נגדנו. ויחד עם זאת, אנחנו מוכנים להשתתף בכל תרי"ג הוועדות הבינלאומיות שיקומו לגיבוש הזובור ההולם לישראל. וגם אם חשבנו לפני המשט שהסגר על עזה מוצדק, אנחנו מוכנים עכשיו להסיר את רובו.

איך אפשר להצדיק את השינוי החד במדיניות הממשלה? קל מאוד. זה הרבי מיעוטו. הוא אמר את דברו, ואנחנו קטונו מלהמרות את פיו. אילו רק היו נותנים לנו, היינו ממשיכים לחנוק את עזה, היינו משפילים את הטורקים עד עפר, היינו משחררים את גלעד שליט, היינו עושים שלום עם כל שכנינו וגם כובשים את הפרת והחידקל, היינו מזמברים את האיראנים ומנצחים במונדיאל. אבל הרבי מיעוטו פסק אחרת.

ומה בנוגע לגירוש שליש מילדי העובדים הזרים?
כאן יגלגלו אלינו אבישי ברוורמן ובוז'י הרצוג עיניים תמימות. הם, שהצהירו בכל פינה על תמיכתם במאבק העובדים הזרים, וברגע המכריע לא התנגדו לגירוש. אבל זה הרבי, יתמהו השניים על שאלתנו, הרבי מיעוטו, אילו רק היתה לנו יכולת לחשוב במו מוחינו…
אולי תשאלו בנוגע לפטור מגיוס לאברכי הישיבה? הרבי מיעוטו, חברים, כפה עלינו הר כגיגית.

רגע, חשבתי לעצמי, אולי עליתי כאן על משהו.
חזרתי הביתה, זרקתי את נעליי המלוכלכות במרכז הסלון, הנחתי את רגליי המזיעות על ערימת הכביסה הנקייה ואכלתי עוגת פירורים בלי צלחת על הספה החדשה.
אחחחח, החיים הטובים.
בני הקט הפנה לרגע (רק לרגע) את מבטו מן הטלוויזיה וניסה להציל אותי: "כשאמא תחזור היא תכעס," הוא אמר.
"זה הרבי מיעוטו," גיחכתי אליו, הוא עוד קטן ולא מבין הכל, "היה יכול להיות הרבה יותר גרוע".
"עוד מעט באמת יהיה יותר גרוע," כך בני, "היית צריך ללכת עם אמא להופעת הבלט של בתך הקטנה [השם שמור במערכת]. ההופעה התחילה בארבע. עכשיו ארבע וחצי."

ואכן איחרתי. לא יפה מצדי. כמה ילדים יש כבר לאדם, וכמה הופעות סיום יש להם (אוהו…). אך תקרית פעוטה שכזאת לא תערער את אמונתי ברבי מיעוטו.