צחי הולך - קווים לדמותו

החברה ציפי ל. נושאת דברים:
צחי היקר, רבים וטובים הלכו מאיתנו לפניך, ובכל פעם הכאב גדול וקשה לעיכול.
כשניסו להוקיע את חיים שלנו לעמוד הקלון כמעט ונשברנו. אך אמרנו לעצמנו שאפשר להבין: היו לו שפתיים נשקניות כאלה, פרצוף בייבי שאין אשה שתעמוד בפניו. מעידה קלה, חד פעמית, אולי היו גבשושיות בשטיח, והופ – נשיקה. קורה.

וכשאהוד שלנו נפל, אמרנו זה לא יתכן. מילא להסתער על חיזבאללה, מילא להסתער על עזה, אבל ליפול על שטויות, על טלנסקי, על שולה? לא יכולת להפליל בכל זאת את אורי מסר?

ועכשיו צחי. הלב דואב ומתקשה להאמין. איך הלכת, יה צחי, אח, אח, אח, איך הלכת ילד טוב של אמא. מי היה מאמין שדווקא אתה מכולם, איש מתון והגון, איש עדין שנקלע במקרה למגרש הפוליטי, דווקא אתה תקבל את הקלון. אח, אח, אח.
צחי היקר, מקומך כמובן לא ישמר איתנו, לא נוכל לשאת את העצב והצער. אך דע לך שליבנו עימך, במלוא עוצמת הקלון שיושת עליך, במלוא הכאב והצער שתחטוף באם-אמא שלך.

החברה לימור ל. נושאת דברים:
חברים, אני לא מערערת על החלטת בית המשפט, ובכל זאת יש לי תחושה שנעשה פה עוול גדול.
שימו לב: האם צחי הופיע בערי יהודה ובחוצות שומרון? בוודאי. האם באופן ספציפי, ואני בדקתי ופשפשתי, האם צחי נתן שואו בעיר אריאל? כמובן.
ולפיכך אני שואלת, מה העניין לרדוף דווקא את צחי, שמילא את חובתו האזרחית?
למה לא להוקיע אמנים כאלה ואחרים, "חתני פרס ישראל", שראויים באמת להוקעה?
למה לממן אגף שלם בפרקליטות שכל מטרתו לתפוס אנשים שלא השתמטו מחובתם, ולא בגדו בהנחיותיי?
ואגב, ציפי, שכחת להצטער על הקלון של הירשזון.

החברה לבני:  הוא לא משלנו.
החברה לבנת: הוא דווקא היה משלכם.
החברה לבני: טכנית הוא היה, אבל את המעטפות הוא קיבל כליכודניק. הוא מעולם לא הפך לקדימה'ניק אמיתי, הוא לא הפנים את הערכים שלנו.
החברה לבנת:  ומהם הערכים האלה?
החברה לבני: אני רוצה להזכיר לך שאנחנו מתאבלים כאן על צחי.
החברה לבנת: אוקיי, נדבר על זה בקלון הבא.

האסיפה התפזרה לצלילי שירת "קלון עוד בלבב".