סוף ידוע מראש

בלי החרדים ובלי הערבים

אהוד פרש !

בילבי נתניהו

הוא מרים סוסים
הוא מאחד אותנו כנגד הרעים
והכי הוא אוהב לעולל תעלולים עם חברו הטוב שאול

דרוש: אויב/ת למדינת ישראל

סיכום השבוע: חובה להסיר את כל שתלי הסיליקון ועוד

הוראה של משרד הבריאות: חובה להסיר את כל שתלי הסיליקון !

סגן השר ליצמן מתקן: לא להסיר אלא להסתיר. המשרד יממן את ההסתרה באופן מלא ויספק שמלות טאליבן אופנתיות.

האקר בשם OMG_ItsBibi מאיים לחשוף מיליוני ישראלים

אדישות בקרב כרטיסי האשראי בישראל: לא מאמינים שיעשו בישראלים שימוש לרעה

עברה וחזרה, ועברה וחזרה, הצעת החוק בנוגע לבחירות בלשכת עורכי הדין

מקורבים לשר המשפטים נאמן: הצעת החוק יפה כל כך, שאנחנו נהנים לראות אותה חולפת הלוך ושוב לידנו

נתניהו פועל לאישור הטבות המס של טרכטנברג

מקורבי נתניהו: לא המס אלא חמאס, לא הטבות אלא פעולה צבאית כנגד, לא טרכטנברג אלא בני גנץ.
אבל חוץ מזה, הפעם התקשורת דייקה בדבריה. וטוב שכך (רמז עבה שמכוון אליך, כן כן אליך).

ההן

הן אחרים, הן בוגדים,
הן לא כמונו, היהודים,
הן המצאה של תקשורת, של השמאל המציק,
הן הזיה שצריך להדחיק.


הן יכלו פשוט לנגב את הרוק,
הן יכלו לגדל ילדים ולשתוק,
הן יכלו לוותר קצת למען כולם:
לטובת הביבי ובורא העולם.

הן באות בתלונות? שילכו מכאן
ונייבא עובדים זרים בלבוש טאליבן,
שקטים וצנועים, נרווה מהם נחת,
תהילים בפיהם ונידה מהתחת.

ואז ביבי יקרא לבורא העולם
ושלושתם (גם עם שרה) יכנסו את כולם
והדן-כנר יגיד בהטעמת המלרע:
ביבי טווווב ליהודיםםםם, עכשיו טוווב לכם, עכשיו בכלל לא רעעעע.

תחרות הלייקים של הוועדה

הדרה - כל מה שרציתם לדעת ולא העזתם לשאול

יהודים יקרים,
לאחרונה מדברים הרבה על הדרת נשים מטקסים צבאיים, משירה בציבור ומשלטי חוצות.
רב הוועדה (ואם יורשה לי לומר במלוא הצניעות – הרב הגאון של הוועדה) החליט להיענות לדרישת הציבור, ולהסביר את הסוגיה.

1 הדרה והדרתה
תחילה, יש לנו בשורה משמחת לעם היושב בציון.
העניין הציבורי הרב בנושא הביא את רבנו הגאון להוציא ספרון הדרכה בשם "הדרה והדרתה".
בספרון סוקר הרב את הדמיון הרב שבין פעולת ההדרה, שמטרתה לכסות על הערווה שבקידמת האגן, לבין פעולת הדרתה (שנכתבת גם "דראטה"), שמטרתה להרגיע את צידו האחורי של האגן.
הדרה והדראטה, קובע הרב הגאון, מטרתן להעביר את רשמי פעולות המעיים מהמרחב הפרטי לציבורי, ולפיכך שתיהן ראויות באותה המידה. זאת נידה וזאת נוד, ושתיהן יחד הן הבסיס החיוני להמשך קיומנו כעם יהודי בארץ ישראל. אמן.

2. והדרת פני זקן
שאלו חיילינו זכי הלבב:
בספר ויקרא נאמר במפורש: "והדרת פני זקן".
התורה הקדושה מצווה עלינו איפוא להדיר מהצבא, מהמרחב הציבורי ומכלי התקשורת כל מי שפניו עטויות זקן. האם לא מדובר בהדרה גורפת יותר מדי?

והוסיף ושאל חייל בעל תורה:
שים לב כבוד הרב, שהמצווה מדברת על הדרה של "פני זקן" ולא סתם של "זקן".
כלומר, גם אם אנו רואים פנים מגולחים עלינו לבחון אם הן עלולות להצמיח זקן. ואם מדובר בפני זקן – עלינו להדיר אותם ומיד!

ענה כבוד הרב הגאון:
צודקים אתם, צאן ישראל ומרעיתו.
כל גבר מגיל בר המצווה הינו חשוד פוטנציאלי בהצמחת זקן. ולכן מעתה בכל הופעה של גבר כזה בציבור יהיה עליו לעטות כיסוי של צניעות על פניו, והכל בהתאם למקצועו ולנטיית ליבו: גרבי ניילון לגנבים, מסיכות אב"כים ללוחמים, מסיכות חמצן לחולים וכן הלאה.

הוסיף והיקשה חייל בעל תורה:
ומה בנוגע לזקן הנשים?
שהרי ידוע שאם מתקרבים קרוב קרוב לפניה של אשה שהוסרה רעלתה, ניתן לעתים להבחין בפלומת שיער עדינה.
האם מדובר גם כאן ב"הדרת פני זקן", והאם יש להדיר נשי-פלומה כאלה מהמרחב הציבורי?

ענה כבוד הרב הגאון:
ראשית דבר, מאין ידוע לך מה קורה כשמסירים רעלתה של אשה ומתקרבים קרוב קרוב לפניה?
מקרה כזה לא מתואר בתלמוד, ולא בכתבי חכמים. ורק ברמז מלמדת אותנו הקבלה הקדושה שבכל פעם שמתרחש אירוע כזה, פוקע זרע אחד באשכי אביו של משיח בן דוד, ומרחיק אותנו עוד מהגאולה.
ולשאלה עצמה:
בשלב הזה נראה כי עטיית רעלה בכל יציאה מהבית תספיק בהחלט להדרתן של נשות הפלומה.
אם בעתיד נגלה שהגאולה עדיין מתרחקת, נשקול לקבוע שעל אשה היוצאת מביתה גם לטמון את ראשה בחול (אפשר יהיה לקנות עציץ חול דקורטיבי ואופנתי עם חורי נשימה, וכך ההוראה החדשה רק תוסיף ליופין של הנשים – לתשומת ליבם של המלעיזים).

3. תפוזה והדרה
שאלו חיילינו חובשי הכיפה:
פרי התפוז הריהו פרי הדר, ולפיכך נקבת התפוז היא פרי הדרה.
ומה עלינו לעשות כשאנחנו נתקלים בהדרה כזאת בחדר האוכל? האם עלינו לקום וללכת?
ואיך אפשר להבדיל בכלל בין התפוז לתפוזה, ובין ההדר להדרה?

ענה כבוד הרב הגאון:
מדובר באמת באחת ממצוות ההדרה המאתגרות במיוחד. הרבה תפוזות-הדרות נוהגות להסתיר מאיתנו את סימני הנקביות, והן מתחזות לתפוזים זכרים.
כאשר אתה חושד שבסלסלה שלפניך מונחת תפוזה-הדרה, בצע את הפעולות הבאות:
לך לכפר הסמוך ותפוס פלסטיני של שבת.
בקש מהגוי לאחוז את ההדרה בידיו ולמעוך אותה קלות.
אם ההדרה מתנגדת, אות הוא שמדובר בתפוז זכרי ואתה יכול להמשיך בארוחה.
אם לעומת זאת ההדרה מתמסרת למגע ידיו של הגוי, נמעכת עד שחלקים מסוימים בגופה מובלטים בהתרסה, ואילו חלקים אחרים שוקעים באנחה, והתפוזה-הדרה רוטטת מתשוקה ושופכת על הגוי את כל מיציה….קום וברח על נפשך!
מדובר בלא פחות מפיקוח נפש. אל תעצור ואל תקשיב למפקדיך. ברח, חייל שלנו, ברח!!!!!!111

נשר בא!

חוק חדש שהתקבל השבוע יגביל בצורה משמעותית את השפעת הסמול על התקשורת.
על פי החוק, יאסר על עיתונים ואתרי חדשות להשתמש באותיות סמו"ל (סמ"ך, מ"ם, ו"ו, למ"ד).

קחו לדוגמא ידיעה מרושעת ואנטי יהודית כמו זאת:

            במסגרת פעולות תג מחיר נשרפו מסגדים, נעקרו עצים ורוססו ססמאות מאיימות

ותראו כמה פשוטה, כמה ישראלית ויהודית היא הופכת להיות בעקבות החוק שמשמיט ממנה את אותיות הסמו"ל:

            בגרת פעת תג חיר נשרפ גדי, נעקר עצי ר את איית

אחחח….העולם יפה יותר כשהסמו"ל יוצא מהתקשורת.
דמיינו את עצמכם קמים בבוקר, על מפתן ביתכם ממתין לכם "ישראל היום" ככלב נאמן, והכותרת הראשית שלו מסכמת את השבוע החולף כך:

           שת ישרא תערת ברפאי התחי נה ת פית

ואתם שותים את קפה הבוקר, מגחכים על הכותרת המשעשעת (ציטוט מדף הגמרא היומי?), וממשיכים לפקק התנועה מאושרים ומפוייסים. האם באמת הייתם רוצים לשמוע ש-

          ממשלת ישראל מתעמרת ברופאים המתמחים ומנסה לסתום פיות

מי רוצה חדשות רעות על הבוקר? ומי רוצה בצהריים או בערב? ידענו שלא יהיו מתנדבים.
ומצד שני, אנחנו לא רוצים לפגוע בדמוקרטיה. החוק החדש מבטיח שיספרו לכם ה-כ-ל, ורק ישמיטו את האותיות הפוליטיות.
אז מספיק עם הטענות ההזויות של הסמול ההזוי שפוגע בדמוקרטיה היהודית ההזויה שלנו.
חופש הביטוי נשמר במלואו!
או בהשמטות הראויות לפי חוק הסמו"ל: חפש הביטי נשר בא!
ואין יפה יותר מבואו של נשר.

אוהל הדוד ביבי

נהג מונית סיני

עצרתם לרגע לחשוב איך נשמע השבוע הישראלי החולף באוזניו של נהג מונית סיני, שמחפש נוסעים באחד מפרבריה של בייג'ינג?
ידעתי שלא, וידעתי שזה מטריד אתכם.
ככה זה נשמע כנראה בסין:

נאום נתניהו באו"ם

מר אבו דוגרי היקר, כאן ביבי.
כבר כמה שנים שאני רוצה להגיד לך משהו חשוב, ואני לא מצליח להשיג אותך. כרגע אני נמצא במנהטן, אז אפשר להפסיק להלחם ופשוט להפגש.
בוא נדבר דוגרי, מר דוגרי. בוא נדבר אבו אבו, כמו שמקובל אצלנו במזרח התיכון.
אגב, עזוב אותך מהתנחלויות, יש בית קפה טוב שאני מכיר אם בא לך לקשקש.
וחוץ מזה, רציתי לאחל לך את הדברים הרגילים: יהודים, ארץ אבותינו, אלפיים שנות גלות, והיה גם משהו עם אולמרט.
תודה רבה,
מחיאות כפיים בבקשה.

מסיבת העיתונאים של ועדת טרכטנברג

אוהלים יקרים, כאן מנואל.
היתה לכם בעיה אמיתית, בעצם כמה בעיות, וכולן נגעו לליבי, ולכן הפתרון המוצע עונה על כולן, למרות שהוא לא מתייחס לרובן, כי הרי כולנו יודעים שאי אפשר בכלל לפתור את הבעיות האלה, לפחות לא במצב הנוכחי.
חברים, גם אם התעלמתי מרוב מה שאמרתם, אני טרחתי והקשבתי לכם ארוכות ואתם לעומת זאת מיד מתנגדים למה שאמרתי.
יש בזה משהו מאוד לא הוגן וכפוי טובה, גם אם באמת לא יצא כלום מהוועדה.
שימו לב שאפילו ראש הממשלה, שמתנגד נחרצות לפתרון שלנו, מיהר להגיד יופי מנואל, כל הכבוד על המאמץ וההקשבה מנואל, וזה עוד לפני שאמרתי לו מה המסקנות שלנו.
באמת שיכולתם להתאמץ קצת יותר.

נאום הנצחון של שלי יחימוביץ

מנדטים יקרים, מה זה חשוב איפה אנחנו גרים ומה הדעות הפוליטיות שלנו, הרי כולנו עם אחד!!! (פיפס, מילה תפוסה, נסי שנית).
כלומר, כולנו עובדים קשה, ולכן כולנו נתפקד למפלגה שתתמוך בפועלי ארץ ישראל!!! (פיפס עתיק יומין).
אני מתכוונת לומר שמה זה בעצם משנה אם קוראים לנו שלי, ציפי, או עמיר. הרי כולנו נקבל את תיק הרווחה או משהו בממשלה הבאה של נתניהו (תשואות מהקהל).
מצביעי מרכז וימינה, כן אתם שם, אני פוזלת גם אליכם. כולנו מחאה אחת! כולנו דפני, כולנו סתיו, ורק לי אישית קוראים בשם אחר, מטעמים נוסטלגיים.

אופס, נוסע סיני עלה למונית אי שם בפאתי בייג'ינג, והוא מדבר בשפה לא מוכרת. נאלץ איפוא לעצור כאן, כלומר לא נעצור אלא ניסע לאן-שהוא, ורק נפסיק לרגע להתעסק בביבי-מנואל-שלי שלנו.
שנה טובה

הצעה חשובה לרב הצבאי הראשי

רפי פרץ, הרב הראשי של צה"ל, הסביר שצריך לאסור על נשים לשיר בטקסים צבאיים, כי הן פוגעות ברגשות הנוכחים.
ואנחנו אומרים, הרב רפי, למה עצרת כאן, גבר יהודי שכמוך?


תחשוב לרגע מה יקרה אם יעלה על הבמה זמר זכר, כשר למהדרין, אבל קולו גבוה וצווחני. איך ידעו החיילים שלא מדובר בזמרת? הרי פניהם מופנים הצידה, ב"לימין שור", והם אינם רואים את הבמה.
האם לא תרחם, הרב-רפי, על אברכי הקרב שלנו שיאלצו לעמוד בטקסים הצבאיים, ראשם שחוח והם זקורים?
למה שלא תוסיף ותקבע כלל פשוט, שיפתור את הבעיה:

• בטקסים צבאיים לא יופיעו זמרים שקולם גבוה מזה של הרב הראשי לצה"ל.

(בחרנו ברב הצבאי כקנה המידה לזמרים רק משום שאנחנו לא מפקפקים בגבריותו)
תסכים איתנו, הרב-רפי, שעם כלל כזה המצב מתחיל להשתפר שם למטה. לא צריך להציץ אל הבמה כדי לדעת שאין מה לראות.

המממ, רגע. עכשיו אנחנו נתקלים בבעיה חדשה, ברמה האסטרטגית.
מטרתו של צה"ל היא כידוע לדפוק את הערבים. וחיילים, אתם יודעים, הם לא מכונות. קשה לדרוש מהם לדפוק בלי תשוקה.
תחשבו מה יקרה אם בטקס צבאי, למשל לפני הקרב האחרון, יעלה לבמה זמר יהודי בעל קול בס וישיר מזמורי תהילים.
לבם של החיילים הקדושים יתרומם אמנם לשמיים, אולם גופם, הוי גופם ישאר חלש ורופס.
אסור שנובס בגלל זמר בס!

שמע, הרב-רפי, עלינו לכוון את התשוקה הצה"לית כך שתביא את חיילינו לדפוק מישהו אחד, אבל לא לדפוק מישהו אחר (לפחות לא לפני כולם).
והנה, אם נקבע את הכלל הבא, נוכל לפתור את הבעיה ולהפוך את הטקסים הצה"ליים למושלמים מבחינה הלכתית ומוסרית -

• בטקסים צבאיים יופיעו רק זמרים ערבים בעלי קול גבוה במיוחד

הו, זה כבר נראה יותר טוב, זה יביא לנו את ישועת השם כהרף עין. אני מתחיל לרעוד מהתרגשות.

שימו לב, הנה כך יתנהל טקס צה"לי כשר (מארש עליז ברקע):
הגברים היהודים יעמדו ב"לימין שור", בין ידיהם כלי נשקם, ובין רגליהם שממה.
הנשים ה"חיילות" יועמדו לפני הטקס בפני הבחירה: להכנס למקלטים או להכנס להריון.
לבמה יעלה ויבוא זמר ערבי שקולו סופרן והוא לובש חצאית טוטו ורודה (התוספת הויזואלית – למקרה שאחד החיילים יציץ בטעות לכיוון הבמה).
הערבי ישיר למשל את "חורשת האקליפטוס". חיילינו הנרגשים יעמדו דרוכים ומוכנים, כמו תאי זרע המוכנים ליום פקודה.
ברגע שהזמר הערבי יעלה אוקטבה ויזמר את הפזמון "חורשת…." יתפרצו אברכי-הקרב שלנו ויתחילו לדפוק.
הם ידפקו כדור לזמר, הם יצאו מהאולם וידפקו את כל מי שיעמוד בדרכם בין חדרה וגדרה, הם ידפקו את הים ואת הירדן על שתי גדותיו, הם ישחררו שוב את ירושלים וימצאו כד שמן קטן, הם יחזירו את הפירמידות לעבדים העברים שבנו אותן, הם ישתלטו על הנדל"ן שנשדד מאיתנו בישיבות בבל ועיראק, הם יכבשו את הארמונות שניתנו למרדכי היהודי על ידי אחשוורוש מלך איראן.
לבסוף ירוצו לשירותים כדי למחות את זרע עמלק.
מושלם. מושלם, הרב-רפי, איזו התחשבות ברגשות החיילים, איזו תשוקה טהורה.

עשרת לקחי הקיץ

הקיץ כמעט מאחורינו, וזה הזמן לסכם את עשרת הלקחים של החודשיים האחרונים:


1. כשהורגים טורקי – אי אפשר אחר כך לנוח.

2. כשהרופאים שובתים רעב – עדיף לא להיות טבח חולה.

3. המשחק של הקיץ: "כן, לא-להגיד-התנחלויות-וחרדים, שחור, לבן".

4. אם שרה נתניהו כועסת עליך – טוב, במקרה כזה אין הרבה מה לעשות.

5. העם עם האייל-גולן, העם דורש את האייל-גולן, ואם העם לא יקבל את האייל-גולן הוא יכול להתלונן לטרכטנברג.

6. הצעירים!!! הם יביאו את השינוי!! או לפחות ידרשו שינוי! או שיגידו שמשהו לא בסדר. שקצת קשה, שאולי צריך לחשוב על פתרונות אחרים; או לפחות להבטיח לחשוב…או להקים וועדה (כלומר לא את הוועדה הזאת – אלא אחרת)! זהו!! זה מה שהצעירים יעשו!!!

7. כדי לשחרר את גלעד שליט – נצטרך לוותר על ציפי חוטובלי.

8. במקום שבו מחרימים גבינות קוטג' – יחרימו גם אנשים.

9. תג מחיר:

• במקרה של פינוי מאהל במרכז העיר – יקולל ראש העיר.
• במקרה של פינוי מאחז ביו"ש – יקולל ויגונה ויאויים ויזכר לדראון עולם מפקד האוגדה.
• במקרה של סכסוך בעולם הזמר המזרחי – כלום, שום דבר, הכל רק לכאורה, מה אתה מנסה להתעווז או להתחרווט עלי?

10. מי צריך שלום, ומי צריך מלחמה, כשצה"ל יכול לאמץ את דרכי המחאה האזרחית:

• מתקפת טרור מגבול מצרים תיענה בתקיפות על ידי חסימת כבישים.
• איומים מטורקיה? יופשטו לאלתר חמישה תיירים מאיסטנבול.
• גראדים מעזה? אנחנו נגיב במקום ובזמן המתאים (טוקבק / לייק / פוסט – סמנו את צורת התגובה הראויה).

ראש הממשלה נואם על מחאת האוהלים

אוהלים יקרים, שרה האהובה,
אני מבין את כאבכם ואת מאבקכם.

כמי שמשפחתו נלחמה על כל מטר בקרית ארבע כמו גם באנטבה, אני יודע איך מרגיש מי שבסך הכל רוצה מטר על מטר, עדיף באיזור שאין בו קקי של כלבים.
כמי שגר בקיסריה ונאלץ לנסוע בכל יום קילומטרים רבים, אני מבין מדוע אתם מתעקשים להתמקם בבועה התל אביבית, ולא עוברים לעמנואל.

יחד עם זאת, אוהלים יקרים, שימו לב שרובכם הגעתם לכאן מסין, ולכן אינכם חלק מליבו הפועם של עם ישראל וארץ ישראל.
אנחנו מוכנים כמובן לסבול את נוכחותכם הזרה ברחובות העיר, אולם ברגע שתפסיקו לנקות אחריכם ניאלץ לייבא אוהלים חדשים.

התייעצתי בנושא עם הרב הראשי.
מדובר בסוגיה הלכתית לא פשוטה, שכן לא ברור מה צריך לחתוך לכם כדי לבצע גיור לחומרה, עמוק וכואב.
הצלחנו למצוא תקדים הלכתי בנוגע לגיור אהילים ובתי מנורה, ומיטב רבנינו עמלים כרגע כדי להתאים אותו למציאות החדשה.

אוהלים יקרים, אני לא צריך לספר לכם שהרבה משנותיי ההירואיות עברו עלי באוהל.
מניסיוני אני יכול להעיד: זה לא כל כך נורא להיות צמוד קרקע. אנשים משלמים על זה הרבה כסף.
[מחיאות כפיים וצחוק, לחכות שירגעו].
ועוד במרכז העיר, מטר ממרכזי הבילוי! בחיי, אני נשמע כמו פרסומת לגינדי.
[הקהל משתולל מצחוק, להרים ידיים שירגעו].

אבל בואו נהיה רציניים לרגע. כראש הממשלה אני מחוייב לפתור את הבעיה ולהפסיק את המחאה. בישיבת המטבחון שקיימתי הבוקר עלו שני רעיונות.
שרה ומרבית השרים תמכו בחישוף של העיר קלקיליה. המיקום טוב, מרכז הארץ, ואפשר להקים שם עיר אוהלים לתפארת. מדובר בפתרון מהיר, זול יחסית וקל לביצוע.
יחד עם זאת, בשל הרצון להמנע מוועדות חקירה, הכרענו לטובת החלופה השניה, הסטנדרטית.
אנחנו מכריזים עליכם בזאת כעל אוהלי מחאה-פוליטית-הזויה, ולפיכך לא נוכל להכנע לטרור שאתם מפעילים כנגד המדינה.
תודה ולהתראות, וכפי שאומרים אצלנו באמריקה, Oh Hell !
[צחוק ומחיאות כפיים אדירות בקהל. אם המחיאות נמשכות יותר מחצי דקה, לחזור לפודיום ולתת הדרן, אולי טעימה מהנאומים הישנים והטובים].

חוק החרם יאכף גם בגינות הציבוריות

חוק החרם - שאלות ותשובות

הציבור שואל – מדינת ישראל עונה!
המדינה קשובה לאזרחיה, ופרסמה הסברים בנוגע לחוק החרם החדש:
 

אודי מרמת גן שואל:

אתמול יצאתי לבילוי עם שתי בחורות.
את האחת חירמנתי ואת השניה החלטתי להחרים.
בסוף הערב הסתבר לי ששתיהן גרות באלפי מנשה.
כמה יהיה עלי לשלם?

תשובה:

עוכר ישראל יקר,
החרמת מתנחלת היא עוולה שעליה תשלם כחוק, בערך מאה אלף ש'"ח.
עניין חירמון המתנחלת יטופל במסגרת אגף "תג מחיר".
 

זהבית מפרדס חנה שואלת:

בסופרמרקט, ליד הקופה, התלבטתי בין שני מוצרים, ובסופו של דבר בחרתי באחד מהם.
הקופאית אמרה לי שהשני, המוחרם, יוצר בהתנחלות.
אמרתי "אז מה?" ומיד נתפסתי על ידי המאבטח.
כמה יהיה עלי לשלם?

תשובה:

עוכרת יקרה,
כל הזכיות העתידיות שלך ממפעלי ההימורים של המדינה, ובכלל זה לוטו וטוטו, יחולטו לאלתר.
אם אינך ממלאת לוטו באופן סדיר, את מחוייבת להתחיל מיד.
אם הינך מוסד ציבורי, נדאג לשלוח אליך פקחים ממשלתיים מיוחדים שישתינו לך על כל השטיחים.
 

גרג מתל אביב שואל:
אני אמן, משורר, אקטיביסט ומבקר ספרות.

תשובה:

זבל!
מעתה עליך להופיע באריאל בכל יום, עדיף מוקדם בבוקר.
כל יום שבו לא תופיע עם שחר באריאל יחשב יום ללא הופעה, ולפיכך יהפוך ליום החרמה.
הקנסות יצטברו בהתאם.
אגב, אם יש לך תואר אוניברסיטאי ואינך משתף פעולה עם המוסדות האקדמיים בקריית ארבע, תפוח ועלי, תחשב כמחרים אקדמי ותשלח לעמוד בפינה עד שיקראו לך.
 

ציפי מקדימה שואלת:

בכל פעם שאני רוצה להביע את דעתי על משהו גורלי צץ לי משהו אחר.
אתם יודעות איך זה: סידורים, חופש גדול, קניונים.
פשוט לא יוצא לי. מה עלי לעשות?

תשובה:

ציפי היקרה, עזבי, למה שתתאמצי.
תגמרי את הסידורים שלך בנחת. אנחנו נטפל בעניינים.

החופש התחיל

החופש התחיל, ואני קמתי מוקדם בבוקר כאילו שנת הלימודים לא הסתיימה, ומיהרתי עם בתי הקטנה לבית הספר, לקייטנה.


על המגרש הגדול ישבו ילדים בחולצות קייטנה זרחניות, ושרו שירי קייטנה קולניים.
ילד אחד ניסה להשמיע חריקות במגאפון. ילד שני ניסה לבעוט בילד שלישי כאילו היה כדור. שניהם הצליחו במשימתם.
ילדה חמודה החזיקה בידה נייר ורשרשה לעברי. חייכתי אליה והמשכתי הלאה, לחפש את המדריכה.
"אבל אני המדריכה," חייכה אלי הילדה. ראיתי שנפלו לה כבר שתי שיני חלב, "אני צ'ילי, וזאת ג'ילי."
או אולי היא אמרה את השמות הפוך.
בכל מקרה, היא הצביעה לכיוונה של ילדה אחרת, שנראתה קטנה עוד יותר מבתי הקטנה, ושיחקה בחבל. זאת היתה ג'ילי.
"מרחוק כולם נראים קטנים," צ'ילי קטעה את מחשבותי.
היא ניתקה בנחישות את הקשר הפיזי שביני לבין בתי, "בוא לקחת את החמודה שלך בצהריים, כשנחזור מהשייט בירקון. יום טוב."


איזה רעיון נפלא. לשוט בירקון. מאוד היגייני. מוציא לילדים את כל המרץ. לנצח.
תפסתי בכתפה של בתי, ולמרות מחאותיה לחשתי בקול מאיים: "אל תשתי מהמיים! אל תשתי גם אם יגידו לך!".
למה שתשתה ממי הירקון? מתי קרה אי פעם שהיא שטה ושתתה באותו זמן?
אבל לכו תדעו מה יעלה במוחה של צ'ילי, ומה היא תגיד לילדה לעשות. החיוך הזה נראה לי חשוד מאוד.


בדרך החוצה פגשתי אמא שנראתה לי מוכרת. כנראה נפגשנו באחת מאסיפות ההורים. ליתר בטחון חייכתי אליה, ומיד היא חייכה אלי. אמרתי לה שלום, והיא אמרה לי שלום.
לא היתה לי ברירה אלא לעצור ולדבר איתה.
שיחה כזאת, בין אנשים זרים שאין דבר שמקשר ביניהם, חייבת להתנקז במהירות לתחום האנחות.


"אחחחח," נאנחה האמא, "הקייטנה הזאת בעייתית מאוד."
"פררררררר," אמרתי (למעשה השמעתי קול שאי אפשר לכתוב אותו, אך הקוראים הנאמנים יוכלו לחקות אותו: הרפו את השפה התחתונה שלכם ומלאו אותה באוויר. עכשיו תנו לאוויר לצאת בעדינות מתוך הפה. כך נשמע פררררר).
"אהההה," המשיכה האמא בקול דואב, "אתה לא יודע איזו מדריכה נוראית קיבלנו".
ידעתי. ידעתי!
היתה לי תחושה כזאת. מסתבר שיש לי טביעת עין כשמדובר במדריכות. צילי יכולה לחייך אלי עד מחר. האופי האמיתי שלה חשוף בפני כמו ספר פתוח.


"שמעתי עליה סיפורי זוועה שחבל על הזמן," לחשה האמא, "תאמין לי, אתה לא רוצה לשמוע. עדיף לפעמים לא לדעת ולחיות באשליות."
"אני קשוח יותר מכפי שאני נראה," הבטחתי לה, "ספרי לי הכל בלי לחסוך בפרטים."
"עזוב," אמרה האמא, "אני לא רוצה להכפיש סתם אנשים. אולי זאת סתם שמועה."
"תקשיבי," תקעתי בה מבט חד וברור, "כשמדובר בבת שלי אני לא מפחד מכלום."
"הבת שלך? אתה לא אבא של דוד מגימ"ל שניה?"
"לא, אנחנו בבי"ת ראשונה."
"והמדריכות?"
"צ'ילי וג'ילי"
"אההההה…."
"אהההה טוב או אהההה רע?"
"מה זה משנה עכשיו, כשמסתבר שאנחנו לא באמת קשורים? אני חייבת לרוץ. יום טוב."
"פררררר."
עמדתי עוד רגע לבדי, מפררררפרררר בשפתיי, עד שהחום היכה בי והכריח אותי למהר למזגן הקרוב.


השעות חלפו.
בדיוק כשהתעמקתי בכתיבת משהו חשוב בפייסבוק צלצל הטלפון. ג'ילי ביקשה שאבוא בדחיפות לאסוף את הבת שלי מהירקון.
מסתבר שהבת קצת התייבשה. היה יום חם ואבא שלה אסר עליה לשתות מיים, ולא משנה מה יגידו. הילדה צייתה.
"לא לקחנו איתנו קולה או מיץ," התנצלה ג'ילי, "בפעם הבאה חשוב לציין באישור הרפואי שיש לילדה רגישות למיים. יום טוב."
יום נפלא. החופש התחיל.

קווים לדמותם של קווים

מן העיתונות:
לאחר מעצרו של הרב ליאור, שתמך ברצח ערבים, התפרעו פעילי ימין ופגעו בשוטרים.
"יש גבול עד כמה אפשר לדרוך עלינו," אמר אחד ממארגני המחאה, "לא יהיו לנו קווים אדומים".


פרק א': אין לנו קווים ירוקים!!!
התקשורת אומרת כל הזמן: קו ירוק, קו ירוק, עושים שלום, בלה בלה בלה.
החלטנו שאי אפשר לשתוק יותר. באחד הלילות, ליל ירח חיוור, לקחתי כמה פעילים מהמאחז ויצאנו לכפר הערבי הסמוך, להוכיח את האמת אחת ולתמיד.
בדרך עצר אותנו סיור של הצבא. מפקד החטיבה אמר לי שזה מסוכן שאנחנו מסתובבים כך, לבד ובלי הגנה.
"אדולף," אמרתי לו (אני מכנה אותו בשם חיבה), "מפסיקים לדבר ומתחילים לעשות. אתה רוצה – תצטרף למבצע."
והוא הצטרף, מרחוק, רק למקרה שיהיו אירועים חריגים.
הלכנו עם מצלמות, לצורך התיעוד, וסרקנו כל אינץ' בכפר.
עברנו מבית לבית, זרקנו את המשפחות הערביות מהמיטות, ובדקנו היטב את כל הרצפות.
סרקנו את הרחובות, הסתערנו על המסגד, הפכנו את בית הספר. ונאדה. כלום.
שום קו ירוק לא מצאנו. אפילו לא נקודה ירוקה. זאת עוד המצאה של התקשורת.


פרק ב': לנו יש קווים יהודים!!!
במדינת תל אביב, שם ההומואים והשמאלנים משחקים בנדמה לי, פתחו בקמפיין שאומר: צריך לשחרר את גלעד שליט, אנחנו בעד גלעד, צריך צריך צריך.
די. נמאס. כמה אפשר לשמוע את הצריך הזה. החלטתי לעשות מחקר קטן.
ישבתי ובדקתי את כל אותות החיים שהגיעו עד היום מגלעד: כתבות, צילומי וידיאו, סיפורים של חברי ילדות.
שמתם לב לתופעה מעניינת?
גלעד שליט לא הצטלם מעולם עם כיפה על הראש. אין שום תיעוד ציבורי של הבר-מצווה שלו. אף אחד לא דרש מהצלב האדום להכניס טלית ותפילין לעזה, ואוכל כשר, וספר תנ"ך וספרי תפילה.
הגלעד הזה בכלל יהודי, או שהוא שמאלני?
מקובל שמי שנכנס לכלא, ואני מדבר על כלא רגיל, לא על "צינוק" של החמאס, חוזר מיד בתשובה ומתחיל לעבוד את בורא עולם. אם לא יועיל – לא יזיק.
ומה עם גלעד והמשפחה שלו? הם חושבים שהם מיוחדים? ככה הם רוצים שמדינה שלמה של יהודים תעדיף את טובת הפרט על טובתם של עם ישראל וארץ ישראל?
ומה עם כל הגילה אלמגור והמאיר שלו וראשי השב"כ לשעבר, שחושבים שהם מומחים גדולים, ומטיפים לנו לשחרר רוצחים תמורת הילד השמאלני?
אל תהיו תמימים, חבר'ה, לנו יש קווים יהודים!!!


פרק ג': לא יהיו לנו קווים אדומים!!!
השיא היה אתמול, כשעצרו את הרב ליאור. מה כואב להם, למשטרה האנטישמית, שאדם עוסק במחקר תורני.
מה לעשות שיש גויים בעולם? ומה לעשות שלפעמים הם מתים? ומה לעשות שלפעמים המוות נגרם בכוונה תחילה? ומה לעשות שמישהו צריך לקבוע כללים ברורים לכוונה הזאת?
ועכשיו המשטרה מבקשת שלא נחסום כבישים, ולא נפגע בראשי הפרקליטות, בשופטים, במפקדי הצבא ובשוטרים.
ואיך בדיוק נדע במי לפגוע ובמי לא, את מי להרוג ואת לחיות, אם לוקחים לנו את הרב שעוסק בדיוק במחקר הזה?
אתם מבינים את האבסורד שבדרישה של המשטרה?
כל עוד הרב לא יוכל לקבוע את מי הורגים ואת מי לא, לא יהיו לנו קווים אדומים!!!

הבדיה על אריה ועובדיה