פרשת כי אשחק

א,א ובעת ההיא קם שחקן בישראל ויהי שמו האווירון כי כנפיים לו עת יבקיע. ואראה כי עלה שתנו לראשו ויעלה חרון אפי ואומר לו – עלתה גאוותך בפני עמך. ויאמר לי כי מלך השערים הוא ואעשה בו מעשה אווירון ואתן בראשו קופסא שחורה וינסה לדבר וייכשל ויקבל תוכנית טלוויזיה.

א,ב ויהי ביום ההוא ואין ישראלים בליגה האנגלית ואעשה עסקה סיבובית ואביא חלוץ ויפרוץ אל השער ואחליף את רגליו ואתן את ימינו שמאלו ואת שמאלו ימינו וייפול על קו השער ויצחקו הקהל כי היה מצחיק מאוד בדיוק בעת ההיא. ואתן את שמו רוני רוזנטל.

א,ג ואראה כי חלפה שעת הצהריים ואין כלום לראות ואלבש דמות אדם וארד אל האדמה ואקח איתי חפיסת קלפים. ואפגוש אדם ובידו שק דינרי כסף שני קילו משקלו, ואפתהו לשחק פוקר וישחק האדם היטב ותהיה הערימה גדולה וישלוף האדם רביעיית אסים ויחייך. ואומר לו מה מחייך אתה ויאמר לי, רביעיית אסים, בנאדם. ואומר יהי רויאל פלאש. ויהי רויאל פלאש. ואתן ביום ההוא את שמו – פראייר.

א,ד והנה אדם נוסף מגיע ואבקשהו לחשוב על מספר ולרשום אותו על נייר כמעשה הקוסמים אשר בטלוויזיה. וירשום על נייר ואקרא את מחשבתו ואומר לו – חמש. ויתפלא ויבקש עוד פעם ואעשה את התרגיל עוד פעם והנה צודק אני כי קראתי את מחשבתו. וייפול האיש לרגליי ויאמר לי קורא מחשבות אתה. ואומר לו – כן. אז?

ב,א ויבואו השרפים אל כיסאי וישאלו אותי אם בא לי מונופול ואומר להם לא כי לעולם לא ישלמו לי כשהם עולים על מלון כי רחום וחנון אני ויגידו לי – לא נבקש ואקשה ואומר – כן תבקשו ויבטיחו לי.

ב,ב ואקנה את מתחם הבורסה ואקים בו מלון ויעלה גבריאל על המלון ויתחנן כי אוותר לו. ואומר לו – הן בי נשבעת כי לא תבקש.

ב,ג וייפול גבריאל על ברכיו ויתחנן שוב. ואקח את הלוח ואשבור לו אותו על הראש ואומר לו – בי נשבעתי שבחיים אני לא משחק מונופול.

ב,ד ואתרגז עד מאוד ואקח את מתחם הבורסה ואשים בו זונות כי זנה גבריאל במונופול.

הצבי ישראל

הצדעה היא אמירת שלום

משואה - לתנומה

ילד רגיל כזה

אני סתם אחד. רגיל כזה. מה אני אוהב?
אני אוהב מה שאוהבים כולם – אני אוהב אדם.
.
אני אוהב לצקצק עם השיניים:
צ'אושסקו, דז'וגשווילי, ולדימיר איליץ'

אני אוהב לחרחר חרחורים בלילות:

חומייני, חתאמי, אחמדיניג'אד

.

אוהב לגמגם בביישנות, להגיד כל דבר פעמיים:

אידי אמין דא-דא

מובוטו סה סה סקו

.

אני אוהב להגיד מילים גסות:
פול פות, אוגוסטו פין-ושה
אני אוהב מאוד ללטף חתולים:
מאו מאו
.

אוהב לבדוק מה יש במקרר:
בניטו מוס –ונילי
או סתם לשמוע עוד להיט-לר……..
אוווווו, בייבי !!!!!
.

אז אני סתם אחד. רגיל כזה. מה אני אוהב?
אני אוהב מה שאוהבים כולם – אני אוהב אדם.
אוהב אדם, אוהב אדם, אוהב אוהב אוהב אוהב אוהב אוהב אדם.

באזל

איך שאני מגיע לבאזל – לקחתי מונית ונסעתי למלון של הרצל בבאזל. לא שלו. שהוא גר בו. היו לי כמה רעיונות שרציתי לתת לו. אלטנוילנד למשל. הגעתי למלון אחר הצהריים. מלון שלושת הכוכבים קראו לו. אז שלושה כוכבים נחשבו למשהו טוב. בכל מקרה – השנה הייתה 1902 ואני שם בחדר של הרצל ולידי על הספה שתי שיקסעס שביחד לא מחזיקות יותר מ 35 שנה על הכביש. הרצל יוצא החוצה למרפסת ונשען ככה ואני אומר לו – הרצל. בחייאת. כל העיר מלאה פפראצי כנס פנימה או לפחות תנגב את השפם מהאבקה. וזהו. השאר זה היסטוריה.

באותו קונגרס שהיה בעצם הקונגרס הציוני הראשון – עמדתי על הבמה והיה שלב שבו התרגזתי כל כך שהורדתי את המכנסיים והראיתי לכל הצירים את הזין. היה רגע של הפתעה ואז כולם מלמלו – הוא נימול. אחרי זה הבנתי שטעיתי בקונגרס וזה היה הקונגרס הקו קלקס קלאני הראשון. ניצלתי את ההלם שלהם מזה שליהודים ולכושים יש דבר משותף וברחתי.

הגעתי לארץ ישראל בתחילת שנות העשרים וייבשתי את החולה עם נייר סופג. ככה אני. לא מחכה לכלום. אומרים לי תעשה משהו – אני עושה. בגלל זה כל כך אהבו אותי בחומה ומגדל. אפילו שהייתי מתבלבל המון. אף פעם לא הבנתי איפה חומה ואיפה מגדל.

אהבתי את התקופה ההיא. זה היה יותר מעניין מהתקופה שהייתי על המייפלאוור.  גם ערבים זה הרבה יותר מעניין מאינדיאנים. על מה שעשיתי במושבות החדשות של ניו אינגלנד אולי אספר בפעם אחרת. זה עדיין טרי אצלי וכואב. במיוחד כשאני נזכר באפס הזה. ג'ון סמית' שעשה לי קטע עם פוקהונטס אחרי שזיינתי לה את הצורה איזה שבועיים רצוף. רק שתבינו – אחרי השבועיים האלה היא נתנה לי את השם האינדיאני: נוזל לבן.

אה. עכשיו כשאני נזכר. עשיתי חיים אני. בחיי.

הח' הקדמון

חנוך (חורחה) בר ישי, עובד חרוץ במשרד החוץ פתח ואמר: "שמע, דורי, משבר חמור פרץ בלונדון. מדינת ישראל, ואפשר לאמר העם היהודי והתרבות העברית בכלל עשויים לסבול ממפץ נוראי שאת משמעותו קשה לכמת כרגע".
היתה זאת שעת צהריים. ישבתי, מורעב, בחדר סודי במרתפי משרד החוץ (תפסו לנו את כל חדרי הישיבות הנורמליים ונאלצנו להסתפק במקלט).

"העולם שוב נגדנו? דבר, חורחה", אמרתי בעודי לועס שאריות ביסלי פלאפל שמצאתי על השולחן.

ארגון בעלי החומוסיות בלונדון בסיוע המופתי של בריטניה", המשיך חורחה, "תובע ממלכת אנגליה להוסיף אות ערבית לא"ב האנגלי. הוא טוען כי אזרחי אנגליה ממוצא ערבי לא זוכים לייצוג נאות בדפוס, כשהם מנסים להגיד את האות הערבית חא. הוא אומר שהחלופות הזולות שנמצאות בשימוש כיום -  ch או h (ובאיזורים מסוימים בסקוטלנד גם gh או hrrrghghg) – פוגעות בזכויות היסוד שלהם".

הנהנתי בראשי שימשיך. על מגש בפינת החדר מצאתי עוגת קינמון שתוקפה אך זה פג לפני כחודש והסתערתי עליה.
"מהמקור הסודי שלנו בארמון באקינגהם", המשיך חורחה, "נודע כי המלכה שוקלת להיענות בחיוב להצעה, ובקרוב ניתן יהיה לראות ברחבי הסופרמרקטים בממלכה המאוחדת מאכלים ששמם umusح במקום חומוס".

"הבנתי את ההשלכות, حורحה", תפסתי פיקוד, "התרבות המערבית כולה תהפוך את עורה, וכל הסיקור התקשורתי של הסכסוך המזרח-תיכוני יהפוך להיות מוטה. לא ישארו מילים לתאר בצורה אובייקטיבית את הטרגדיה ההדדית. איך ניתן יהיה להתייחס למתרחש באיזור בלי להשתמש במילים כמו حמאס, מحמוד עבאס או حיזבאללה?".
מבט של יאוש תהומי ניכר בעיניו של חורחה.

ידעתי שהפתרון קרוב, מתקרב לקצה לשוני, מתקרב ומתקרב. ניסיתי להרוויח זמן.
"ונניח שיהיה לי רעיון", שאלתי בפה מלא ביסלי וקינמון, "האם יש לנו כוחות מספיקים כדי לייצר את השדולה המתאימה אצל מלכת אנגליה?".
חורחה בר ישי לא היסס.
"יש כמה חנויות מכולת שמוכרות אוכל כשר, יש מפעל לגעפילטע פיש במנצ'סטר, ליד ארמון החורף של המלכה".
"חורחה", אמרתי, "תהיה רציני. יש לך משהו בארסנל?"

"תמיד אפשר להפעיל את כלי הנשק הרגילים שלנו: זכות אבות, זכות היסטורית, יסורי מצפון, מורשת גליציה, והנשק האולטימטיבי שמתאים במיוחד למקרה הזה – הם התחילו".
הנחתי את שקית הביסלי הריקה מידי והתחלתי ללקק סוכר משקיות קטנות שעמדו בפינת הקפה. ידעתי מה צריך לעשות.
"שמע", אמרתי, "מתקפה חזיתית לא תשיג את מטרתה, לא עם האוכל שלנו. אבל למה שלא נציע למלכה להוסיף לשפה האנגלית עוד סימן פיסוק, שישמש לצידם של סימן הקריאה (!) והשאלה (?)? סימן שמופיע כאשר הדובר יודע בוודאות שהוא צודק, גם אם כרגע או בעתיד הנראה לעין אין לו שום דרך להוכיח את זה? משהו כמו הלוגו של ערוץ 1 "
"רעיון מעניין  ", אמר חורחה, "נשמע לי כמו משהו שאפשר לעבוד עליו "
חורחה החל להכנס לעניינים.
"אני משער", אמרתי, "שמומחי הטכנולוגיה שלנו ידעו להוסיף את הסימן המתאים למקלדות של מחשבי העולם ".
"קל כמו חתיכת עוגה ", אמר חורחה, "כמו שאומרים באנגלית, אבל יש בזה משהו ארכאי. אני הייתי הולך על משהו סימבולי יותר. אני חושב שעדיף מגן דוד . כך גם נוכל להשתמש בגרפיקה שכבר הכינו לנו עבור שישים שנה למדינה, ולא נצטרך לצאת למכרז חדש".
חורחה עבר לדבר במבטא בריטי משובח, שהיה מובן רק במסדרונות משרד החוץ.
"ולמה לעצור כאן?", אמרתי ובטני מקרקרת, "הלא אפשר להציע את השינוי המוסרי הזה לכלל העמים. אין לנו צורך להגביל את עצמנו לאנגלית בלבד. בוא נתבע אותו מגרמניה, מצרפת, מספרד  . כולם הרי אומרים משפטים כאשר הם מאמינים בצדקתם . ועכשיו אפשר לגשת לאוכל?".
"לא כל כך מהר", אמר חורחה, "לא סגרנו את כל הפינות. מה יקרה אם כתב הטיימס יאמין בצדקתו של משפט שהוא כותב על החיזבאללה, ויכתוב משהו כמו – ארגון הحיזבאללה נערך בלבנון ומטרותיו צודקות ".
"אנחנו נגיב בהפצצת יעדים ".
"אני מדבר ברמה האסטרטגית".
"שמע", אמרתי, "כאן מדובר בפרט טכני. אפשר להציע שנכתיב למלכה סימן נוסף, למקרה שבו רוצים להביע צדק שאינו עולה בהכרח בקנה אחד עם מטרותיה ההיסטוריות של מדינת ישראל. משהו דמוי המלצה – ". חורחה הנלהב פטר אותי בנפנופי ידיים, ופנה למלאכת כתיבת המזכר המתאים.
אני יצאתי אל המזנון שבפינה, והצלחתי לגרד כריך حומוס שנותר לפליט.
"נשאר כנראה מאתמול " , אמר לי המוכר.
חורחה, שהגיע כרבע שעה אחרי, הסתפק במיץ גויאבות דיאט ושוקולד מריר לאפיה.
"שמע", אמר לי חורחה לאחר כמה דקות של לעיסה שקטה, "הכיוון שלך היה טוב, כרגיל . אלא שלא היה בו צורך ".
חורחה טפח על שכמי בחיבה ולגם מהגויאבות. הבטתי בו בציפיה דרוכה.
"איגוד המסעדות הסיניות של בריטניה שמע על הרעיון המסתמן", אמר חורחה, "והגיש למלכה רשימה בסיסית של כאלף סימני קאנג'י שלא ניתנים לביטוי באנגלית הבסיסית, אך משמשים להדגשת הניואנסים הקטנים בחווית האכילה האוריינטלית. הבריטים הבינו את המגמה והחליטו לוותר בשלב הזה".
שתקתי.
"תאכל משהו", אמר לי חורחה, "יש להם כאן אגרול, סושי, טופו בפיתה".
המשכתי לשתוק גם כשפינו אותי באמבולנס ועשו לי שטיפת קיבה.

שרה - אוצר !

מגילת אולגה

א,א ויהי בימי שפוט השופטים ויהי אינטרנט בארץ ויקום איש אחד ויגלוש לאתר של מכון ליווי וירא שם אישה השולטת בשלוש שפות מהן גם עברית וירא כי המחיר סביר ושם האישה – אולגה. ויצלצל האיש הוא אבימלך ושמו בפי העם – אביקו כי בולגרי היה. וילך אל האישה ההיא ביום ההוא וישלם לה שני שקלי כסף ותרד לו. וירא כי טוב וישוב לביתו ולאשתו לא סיפר.

א,ב וישוב אליה בשבוע הבא ותראה האישה כי קבוע הוא ותצ'פר אותו בעשרים דקות כי היה משכמו ומעלה וגם מלמטה היה משכמו ומעלה. ותדבר עם בנות המכון ויצחקו וישאל האיש – למה כי תצחקנה, ויחשו הבנות ויבוא אלברט ויכעס וייתן שתי בנות במקל ושתיים בכף יד ויבכו הבנות מאוד וייקח אביקו סכין וידקור את אלברט וישליכהו החצרה.

א,ג ויבואו שומרי העיר וישאלו – מי עשה כרעה הזאת ותפחדנה הבנות ותספרנה על אותו אבימלך הוא אביקו ויבואו אליו לביתו והוא ישן עם אשתו כי לאשתו לא סיפר.

א,ד ויעירוהו משנתו וישאלו אותו – כי עשית כרעה הזאת ויאמר להם כי היה שיכור ויפחד פן תדע ישתו ויבכה ויצעק אליי כי נעשה חמס. וארחם על הגבר כי נפשו טובה ואתן בו שני שוטרים סתומים במיוחד וישאלו אותו לשמו ויגיד להם – ניסים שריקי ויאמינו לו וילכו כלעומת שבאו.

א,ה ותתעורר אשתו ותשאל ויבקש ממני עוד אחת קטנה ואתן באשתו רעב ותתנפל עליו ותאהב אותו כל הלילה וגם בבוקר קצת. וישמח אבימלך וייקח הלוואה ויפדה את אולגה כי נתנה בו אמון וייקח את אולגה לאשתו וישלשו ביניהם כל הלילה. ואראה כדבר הזה ואקח לי אחת מבנות הים אשר למלאכים ואפרוק בה את לחציי.

א,ו ויקרא אבימלך לבנו אשר מאולגה ניסים כי עשיתי לו ניסים ביום ההוא ולאולגה קרא אולגה כי הייתה כבר רגילה.

שפוך חמתך

ילד עם זקן

כשהייתי בן שש צמח לי זקן
ארוך כמו גלות, מסנטר עד ישבן
אבי לי אמר:
"נפלה לך זכות – עליך לבחור כבר עכשיו השתייכות"






אמא פתחה קטלוג מגזרי:
"אברך ירושלמי? ערבי מדברי?
מתנחל מחברון? משורר של העיר?"
הוריי התרגשו – המבחר כה עשיר.
אמרתי:
"חכו, זה עוד לא אקטואלי
אני רק ילדון בלי איזון הורמונלי".

הצעה לסדר

להווי ידוע שהאיסור לאכול "חמץ" (מה שזה לא יהיה) בפסח הוא בנפשנו. והיה אם נאכל בטעות פירור בודד – זה יהיה סופנו, נוכל להתחיל למנות את קצנו לאחור. חד וחלק!
פה ושם אנו רואים כי נעשים מאמצים כנים לאטום הרמטית את האפשרות האומללה שייפול פירור "חמץ" בתקופת הפסח ויגיע לא עלינו לצלחתנו. למשל, נמצאנו למדים שאת הפרות שאנו אוכלים מאכילים באוכל כשר לפסח כבר בטרם חג פורים מישמש והגיע.

ואני אומר, זה הכיוון, אבל עדיין סכנה גדולה יש כאן. נניח שבחנוכה אכלה הפרה סופגנייה מקמח לבן ואחד מחלקיקי הסופגנייה נתקע בטעות בתוספתן של החיה, שהרי ידוע שלפרה יש תשע קיבות ושבע נשמות! כלומר, תאונות קורות, ועל הבפנוכו של החיה לא תמיד ניתן לסמוך.

ולכן כל שאני אומר הוא לא לתת לבהמות האלה לאכול חמץ כלל וכלל. מה אכפת להן – שיאכלו רק קמח מצה או קמח תפוחי אדמה או קוקוס כל החיים שלהן. ומה זה אכפת לנו? הרי הן נועדו לשרת אותנו – תשע הקיבות שלהן נועדו בסך הכול להיות צינור לקיבה האחת והנבחרת של האדם, נזר הבריאה. וכך אנו מכסים את עצמנו.

אבל ייאמר יותר מכך: חמץ זה אמנם טעים, אבל אכילת חמץ היא פשע שלא יכופר. להסתדר בלי חמץ בחיים זה קשה, אבל עדיף להיות בצד הבטוח, ולכן מדוע בעצם שלא נוציא את החמץ מחיינו אחת ולתמיד. אגב, זה ישרת גם את חולי הצליאק (!) על עם ישראל לבקש בנועם מן האנושות (שהרי עםישראל מצוי בכל מקום על פני הגלובוס שבו יש בית חבד) שתמכור את כל החמץ שברשותה לאחד החוצנים הכופרים מן הכוכבים השכנים.

אין צורך להתרגש, זה לא יהיה לנצח. אלא אך ורק עד ביאת המשיח. כשהוא יבוא, נוכל לקנות את החמץ בחזרה, ולשלם בריבית קצוצה – אני אומר לכם, החוצנים האלה הם כאלה עכברושים חמדנים. שילכו לגיהינום!

ירדתי אל העם

האיש עם החליפה

האיש עם החליפה טלפן לאיש עם העניבה, או שמא הרכין את ראשו לתוך אוזנו של הנאשם בתנועה קלה, לשונו מחליקה בעדינות, מרטיבה בדרכה את השפה התחתונה, גונבת ליקוק על החשבון – אלף דולר פלוס מע"מ לחצי דקה.

אין ספק. אין ספק הוא אמר, שהגרסה שאמצה לחיקה הפרקליטות והמשטרה, היא כוזבת. ממש כוזבת. מרשי לא ישב ליד ההגה בזמן התאונה, מרשי לא נוהג לשבת, מרשי לא נוהג, מרשי הוא איש חרישי כמו נוד באמצע החדר.

והחור שנפער בדופן הג'יפ מעולם לא היה, וגם המנוחה, מותה הכוזב מעולם לא קרה, וגם חייה שנפסקו ככה פתאום בשלוש בלילה במעבר החצייה היו בגדר שמועה רחוקה. שתגיד תודה שהיא לא נפלה ממטוס באמצע הלילה.

כוזבים היו חייה הקצרים, וכוזבים חלומותיה – בית בכפר, שניים שלושה ילדים, עפים ברוח, נחבטים כמו זבוב במכה, יחד איתה, על כנף הג'יפ, היי הג'יפ היי הג'יפ, איזה לילה מסביב.
היינו ממשיכים לשיר ככה ביחד בכיף, אבל לפתע השתררה באולמו של השופט בהלה אמיתית. כי לשונו של הפרקליט החכם באדם, שככה יצאה לעשות סיבוב בעיר, לשאוף אוויר, לטפס במעלות קדושים וטהורים, למעלה, למעלה, הלשון שיצאה לסיבוב, לחקור אולי לשנייה גם במופלא ממנה, לשון הפרקליט, שלפעמים קרובה, כל כך קרובה ללשון המאזניים, אותה הלשון, נתקעה פתאום בתוך אוזנו של הנאשם. ויש אומרים מזל גדול שלא בתוך ישבנו כי מתוך שלא לשמה, נעלמת האשמה.

אתם יודעים, צחוק בצד, אבל אי אפשר היה להוציא אותה משם, תקועה בתוך האוזן, כמו ראשו המחייך של הגזען בתוך ישיבת הממשלה הבאה.
אין מה לדבר – בהלה גדולה השתררה באולם. כבוד השופט הראשי הפסיק כמובן את הדיון. אם היינו נוקטים בלשון ציורית, היינו אומרים שהוא נהייה פתאום כבד לשון, מגמגם, מתקשה בדיבורו, לא מוצא את המילים הנכונות במילון, בטח שלא את ההקשר.
מזל שאשתו של השופט שותה כל בוקר קפה עם אשתו של סגן הרמטכ"ל. מפה לשם הרימו טלפון ישר ליחידת החילוץ המיוחדת של פיקוד העורף. ובאו בחורינו הטובים, הביאו מנוף גדול, וברגישות ובנחישות טיפסו מעל ראשה של הקלדנית, ישר לתוך האוזן של הנאשם מספר אחת.
והאוזן, שכמעט וכבר חוברה לה יחדיו עם לשון הפרקליט, לנצח נצחים, כמו ירושלים עיר קודשנו, שבה ונפרדה.ובשקט הזה שהשתרר לשנייה, לא יותר משנייה, שב ומילא את אותה האוזן קול חריקה נורא
ולאחריו תוהו ובוהו וחשך על פני תהום, וצריחה איומה, ורוח אלוהים מרחפת רחוק, הכי רחוק משם.

כנפיים

לפני שצמחו לי כנפיים הייתי ילד רגיל. אחרי זה הייתי ילד עם כנפיים. אמנם לא ילד רגיל אבל בסופו של דבר, כשמתרגלים, אנשים מפסיקים לדבר על הכנפיים שלך. זה אפילו הופך להיות קטע שמביא בחורות. הייתי מספר להן שהכנפיים נפרשות לי כשאני גומר. רק ככה הן נפרשות. הייתה לי רשימת המתנה של יותר מעשרים נערות, כולן בגיל 17 ומעלה, שמחכות לראות איך הכנפיים שלי נפרשות. למען האמת, זה היה מחזה מרהיב. במיוחד כשהייתי בן 17 והן כבר היו מפותחות לגמרי כולל נוצות לבנות ומוטת כנפיים של איזה שני מטר. הייתי נער מאושר ומאוד מסופק מינית. חשבתי שהחיים יפים ואז הגעתי לצבא. עשו אותי ציפור ביון. הייתי צריך לעוף מעל מחנות פליטים ולעשות תצפיות. אני לא יודע אם למישהו מכם יש כנפיים אבל לעוף עם מכשיר קשר ואפוד קראמי ונשק ושלוש מחסניות ומימייה זה לא עניין פשוט. כשיצאתי מהצבא הנוצות שלי היו כל כך מרוטות שבחורות הפסיקו להתרשם מזה. אחרי זה התחתנתי עם אישה שהייתה מטילה ביצים. בבית-ספר קראו לה – התרנגולת. היא הייתה יפהפייה. באמת יפהפייה. הייתה לה כרבולת בצבע הערמון המוזהב ושדיים בדיוק בגודל שאני אוהב.
פגשתי אותה בבחירות. היא הצביעה למרץ בגלל שהם הבטיחו לקדם את מעמד האישה ואת מעמד החיות והיא לא הייתה בטוחה מה היא יותר. אני הצבעתי לליברמן כי היה לי חוש הומור מעולה. אני לבשתי חליפה והיא הייתה עם מיני שהדגיש לה את הפולקע. אחרי שבוע יצאנו לאיזה מועדון ועשינו את זה בשירותים. זה היה כל כך טוב שכשגמרתי, נפרשו לי הכנפיים כל כך חזק, עד שהמחיצה התרסקה ובתא הצמוד אלינו מישהי נעלה בטעות את הלסת על חבר שלה.
חיינו ביחד כמה שנים עד שיום אחד גיליתי שהיא הטילה ביצה כהה.
זהו. זה הסיפור שלי. אז אם יש שם מישהי שאוהבת טיולים וספורט, רגישה, מעל מטר ארבעים וחובבת סודוקו – אני כאן.

פרשת ואשתעמם

א,א ואשב ביום מן הימים ואראה כי אין מה לעשות והנה יונה עפה ואביט ביונה ואראה כי סתם ציפור היא -  גם טיפשה, גם מלאה במחלות וכל אשר תעשה הוא לחרבן על האנשים ואפילו לא תדע כי תעשה כדבר הזה כי טיפשה היא לגמרי.

א,ב ואראה כי משעמם ואתן את שמה – יונת שלום. וישמעו בני האדם כי יונת-שלום שמה וימחלו על חסרונותיה כי לא יבוא הסכין על יונת-שלום יען כי לא נעים.

א,ג ויגדלו יונים בכלובים וישחררו יונים בכל טקס ויפרו היונים וירבו וימלאו את הארץ.

א,ד ואביט במחזה ואצחק וישבו מלאכי השרת והשרפים ויתגלגלו מצחוק ואוריד צ'אפחה לשמעון כי היה זה רעיון שלו במקור ואירגע ויהי ערב ויהי בוקר ואהיה משועמם שוב.

ב,א ואראה כי פשתה הרעה בארץ והנה אין מלך בישראל ותעלה צעקה אל השמים ויאמרו הבא לנו מלך כי אין מלך בארצנו ואראה כי תזדמן לי השעה ואתן בהם איש אשר יעשה בהם כבשלו ואתן שמו אביגדור.

ב,ב וישאלו אותי מלאכי השרת וכי למה קראת לו אביגדור? ואומר להם כי.. כאילו… אביו היה גדור או משהו כזה. ויבינו המלאכים כי נחה עליי הרוח ויצחקו עד מאוד וירגיז אותי צחוקו של עמיאל ואוריד על ראשו את המחבת כי העלה את חרון אפי עד למקסימום.

ג,א ואראה כי עודני משועמם שוב ויכלו הרעיונות מן העולם ואקח שלושה כבלים של חשמל ארוכים ואכפיל ואשלש ואחבר אותם ביחד, שתי וערב האחד והשני, ויתמזגו אלה באלה ויהיו כרשת אשר על פני המים ואעביר את הרשת באדמה ובמים ובאוויר אשר על פני רקיע ואתן שמה – אינטרנט.

ג,ב ויהי ערב ויהי בוקר ואראה כי סתם האינטרנט ואין בו דבר אשר יעניין אותי, ואקח שלושה טון צלעות ואעשה מכל צלע כאישה הראשונה ואצלם אותה בצלם אלוהים ואפיץ ברשת ויראו בני האדם כי טוב ויצלמו אף הם. ואתן שם כדבר הזה ויהי שמו פורנו. ויהי ערב ויהי בוקר ובינתיים יש כל הזמן חומר חדש.

הילד שטיל נפל על ביתו

הילד שטיל נפל על ביתו לקה באמנזיה קלה
הוא ישב על בטון, אוזנו צלצלה
ועקב כִּשלי זכרון רגעיים
לא ידע להבחין בין טובים ורעים





ולרגע או שניים לפת את היד
של חנון הכיתה, המוטל על הצד.
כשהכל נרגע הילדון התעשת
והפסיק להחזיק את ידו של המת -
שלא יראו ולא ידברו
עליו ועל המת, הילדים שנשארו.

במה כדאי להשקיע?

המשבר הכלכלי מזעזע את העולם, ומיטב כספכם שוכב בבנק כאבן שאין לה ריבית?
בזמן האחרון מצלצלים אלי הרבה אנשים, כמוני וכמוך, ושואלים בקול רוטט: במה נשקיע את מיליוני השקלים העלובים שקיבלנו כמענק הסתגלות, לאחר שפוטרנו ממשרת מנכ"ל?

אל דאגה, חברים. הדרך לבחון כל סוגיה הרת גורל היא כמובן בעזרת אסטרולוגיה. אלא שחברי היקר, יוחאי-חייגו*1111-לקבלת-הורוסקופ-בשידור-חי עסוק בימים אלה, ומשום כך פניתי בשאלה לחברי המשדר מדי יום ברדיו המקומי, דוד-חייגו*2222-לגימטריה-חוזה-פני-עתיד, ולהלן תשובתו:

המשפט "במה כדאי להשקיע" מסתכם בגימטריה ב- 597. ניתוח מהיר יגלה לנו שזה שווה בדיוק למשפט הבא – "חיי מין סדירים + מהנים".

שימו לב שקיים בתשובה הזאת חידוש מסוים, שכן מרבית בני האדם מסתפקים רק באחד מהשניים – או מין סדיר או מין מהנה, רק שיהיה משהו. וכאן יש לנו את שניהם. אכן השקעה לעניין.
 
דבר המפרסם: פנו לפקידי הבנק הקרוב לליבכם וקבלו הצעת השקעה סדירה ומהנה הקרובה לכיסכם (…).
אבל בואו נהיה ממוקדים יותר, ונברר בנוגע ל"השקעה לטווח הבינוני", כלומר 672.
רגע, מחשבים, מחשבים, בודקים את כל האפשרויות, והרי התוצאה: "עש-בש". לא ברור מה המשמעות של התשובה שהתקבלה, אבל מכיון שהיא נשמעת הגיונית למדי, מוטב לעקר הבית הנבון להעביר את ערבי הקיץ הלחים במשחק עש-בש עם עשים עוטי גופיה ופרפרי לילה לא מגולחים. לחילופין, כאשר אתם יוצאים עם הכלב החוצה, אולי כדאי שתאספו את העש-בש שלו, שימו בפתח סניף הבנק והסתתרו מעבר לפינה. יהיו צחוקים.
"השקעה לטווח הבינוני" דורשת איפוא מאמץ, והיא מריחה לא טוב. האזרח הקטן רוצה השקעה שהיא מצד אחד פשוטה, ומצד שני מלאת חזון. השקעה שמגיעה ממש עד לעתיד, ואפילו נמשכת מעט אחריו.

בואו נלך עד הסוף. בואו נשאל את שאלת מיליון הדולר:
"מהי ההשקעה החלומית?"
נו, מסתבר שאין הפתעות, חברים. מי שקורא את מדורי הכלכלה בעיתונים כבר יודע איפה כדאי להשקיע את הכסף והזמן. יש לנו כאן 1039 נקודות, שהן "נדל"ן בדרום העיר, או ש"ס" *. מדובר בשני העוגנים המייצבים את חיי הכלכלה שלנו. נדל"ן (שמעתי על קבוצת רכישה חדשה, דברו איתי) וש"ס (החזרתי את העטרה ליושנה, דברו איתי) הם עדיין נתיב ההשקעה המועדף לטווח הארוך שלכם ושל המדינה.
והמהדרין ישקיעו בנדל"ן של ש"ס. השקעה נעימה.

* הערה טכנית של המערכת: בשל שיקולי מס, המשפט "נדל"ן בדרום העיר, או ש"ס" כולל נקודה אחת פחות מ-1039. חוץ מזה, הכל ספור ומדוד.

תפתחו את העיניים

יש אנשים שזעם קדוש בוער בהם.

אני מבין אתכם, אנשים יקרים. אתם צודקים. כל הכבוד לכם.

אבל למה להסתכל על השלילי?

תפערו את העיניים, הסתכלו סביב, וראו איזה עולם יפה יש לנו.

כל מה שצריך זה רק לצאת החוצה אל העולם הגדול ולהודות על הבריאה.

ולראיה, מדי שבוע אני מקבל מצגת פאוור-פוינט מופלאה אחרת, פעם על הררים מושלגים ושקיעות, פעם על פרפר זה או אחר, או שלטים מגוחכים בתאילנד. לעתים המצגות אף מלוות בקלישאות מהממות ועמוקות. בדרך כלל אלה אפילו אותן קלישאות.

לעתים יוצא שאני קורא. כשהשתייכתי למוסד חינוכי כלשהו, קראתי באיזה ספר שהיהודים נבחרו להיות העם הכי חשוב (העם הסגול) על ידי אלוהים (שבטוח בטוח קיים!). נכון שזה יפה? אתם רואים כמה יופי יש בעולם, אם רק מחפשים? אז מסתבר שאנחנו לא כאלה זבלים כמו שהגרמנים ניסו לעשות מאיתנו. מישהו בכל זאת אוהב אותנו ובחר בנו. ולא סתם מישהו, מישהו קיים!

אז בפעם הבאה שאתם מעבירים ביקורת, שאני אגב מסכים איתה בכל לבי, עזבו אותה בצד ואל תשכחו שהעולם הוא נס מלא אור ואהבה, איפה שלא מסתכלים.

כל טוב והרבה אושר,

מקווה שאתם יהודים.

וגם אם לא, לא נורא. גם לשואבי העצים יש תפקיד חשוב.

שלכם,

המתיישר

ילדה יתומה

אני ילדה יתומה והורי שבוקים
אני בוגרת מוסדות לילדים דפוקים
אני מלאה תסביכים, במיוחד אדיפליים
וכשאגדל?
אשכב עם עובדים סוציאליים.