היו"ר כזכור לכם, הפרס ניתן ובוטל, יוסי שריד התגלה כדוד, אריאל הירשפלד כרומנטיקן, הסופרים החליטו למשוך את מועמדותם ואנחנו כוועדה נאלצים כאן לתרום מניסיוננו.
נשאלות כאן כמה שאלות:
האם לא עדיף להגריל את הסופרים הזוכים בפיקוח רואה חשבון ונערת גלגל?
איך מעבירים את ה-150,000 ש' של הפרס לחשבון הבנק שלנו?
למה להסתפק רק בכספי הימורים? אולי אפשר לנצל גם כספי סמים, זנות וסחר בנשק לקידום התרבות בישראל?
הקונפורמיסט אני מתפלא עליך כבוד היו"ר שאתה לא יודע שכספי הסמים, הזונות והנשק מנוצלים כבר מזמן לקידום התרבות והספורט בישראל. אבל הייתי רוצה לראות גם מצב שבו כספי התרבות ינוצלו לקידום הסמים והסחר בנשק. את הזונות ואת הבני זונות הם כבר מממנים.
הנהג תרשו לי, זה ברור שהסופרים עצמם אחראים לכל המזימה הזאת. חמישה מהם הסתובבו על במות ברחבי הארץ ובפרסומות בעיתון ועל גבי מדבקות שהודבקו על ספריהם ואפילו בערוץ 2 באוף-פריים-טיים, ובמהלך מתואם היטב, בתום הסיבוב, הם הסירו את מועמדותם, ועכשיו יבואו לנו חמישה חדשים, ושוב נראה אותם בכל מקום. כלומר עשרה סופרים יסתובבו לנו בין הרגליים, עם כבוד וחשיפה שהגיעו לחמישה בלבד.
היועץ ואחר כך הם מתלוננים על המבצע של אחד ועוד אחד חינם.
המחנך לצערי אני נאלץ לפסול את עצמי מההשתתפות בדיון הזה, ויש לי כמובן גילוי נאות: אני ממלא לוטו שנים רבות, ומעולם לא זכיתי, וכל זאת משום שאנשי מפעל הפיס מתנכלים לי רק בגלל היותי מי שאני, כלומר לקוח נאמן שמאמין בכל פעם מחדש שהשבוע זה שלו. יורשה לי לציין כי לפני כשנתיים, כשצפיתי בהגרלת הלוטו בטלוויזיה, הבחנתי בעירית ענבי זוקפת לעברי, באופן אישי, אצבע משולשת, כששוב לא זכיתי בפרס הגדול. ההשפלה הפומבית היתה גדולה. אבל השבוע, לא יודע למה, יש לי תחושה חזקה שהשבוע זה סוף סוף שלי, אבל באמת (!) לכן לא הייתי רוצה לסכן 26 מיליון שקלים בטוחים בשביל כמה עקרונות בלירה.
לפיכך אני קורא ליושב הראש לנעול את הישיבה, כדי שנספיק לשלוח את הטפסים.
אילנה דיין אז אתה טוען למעשה שמדובר בתופעה של פסילה המונית, גורפת, שרק קצה הקרחון שלה בצבץ בפרשייה האחרונה שחשפנו?
פסילה שלך?? כמי שהקפיד במשך שנים רבות למלא לוטו ונשא על גבו את הנטל?
ובכלל, אם נבדוק מי זכה בהגרלות מפעל הפיס בשנים האחרונות, האם לא נגלה כי מעטים, אם בכלל, היו סופרים ומשוררים?
האם מדובר במדיניות פסילה מכוונת כנגד מגזר שלם באוכלוסייה?
הקונפורמיסט סליחה, אבל אני דורש בכל פה שהדיונים יימשכו – וזאת עד שייצא עשן לבן משרפת הספרים, ואז נצטרך כולנו לברוח מיד, כי במקום שבו שורפים ספרים – ישרפו גם חברי ועדה, אף אם אינם בני אדם. כמו כן, אני קורא בזאת לחברי הוועדה המסדרת לפסול אותי בשל אחזקה ושימוש בחומרים אסורים ומכירתם לקטינים. אי לכך אני מסטול לגמרי ונבצר ממני לזכור למי אני חייב טובה, ומי הציע לי את האחוזים הגבוהים ביותר, ולהצביע לו פעמיים כדי לוודא זכייה.
ממעמקים קראתיכם: תחזיקו אותי!
דרך אגב, יש לכולכם ד"ש מרותם. נו, רותם, מ"השקעה נבונה בביטוח". הבוקר הוא צלצל אלי והציע לי מבצע אטרקטיבי, אבל אמרתי לו שאני פוסל את עצמי מלהשתתף במבצע.
היועץ במקרים כאלה, כשאתה לא בטוח בעצמך ולא יודע במה לבחור, חשוב שתפעל בצורה שקולה ולא קיצונית. חשוב שתיראה כאדם מתון. הנה, למשל, בוא נסדר את שמות המועמדים לפי סדר הא"ב, ונשלוף במקרה לגמרי דווקא את האמצעי שביניהם, שלא יחשבו שאנחנו מוטים או משהו:
גרץ נורית, דנקנר אמנון, חילו אלון, לעאל איריס, מטלון רונית.
הנהג ואני כל השנים חשבתי שמדובר בפרס הפיר – פרס שמקבל הבניין עם הפיר היפה ביותר בעיר.
לנו בבניין יש יופי של פיר, עם מלא ג'יפה למטה בתחתית, שאף אחד אף פעם לא יכול להגיע אליה. לפעמים היא מעלה סרחונות, ועתים ענני ברחשים ויתושים. ובחורפים מקיש הגשם על מכסה הפלסטיק העלוב אשר מכסהו. והרוח שורקת בפתחים. אבל הכי חשוב, כשמטים את האוזן אל חלון המקלחת הפונה אל הפיר, ניתן לשמוע את המקלחות של הדירות השכנות הגובלות בו, את הוויכוחים המרים בין בני זוג, את דעתה של שכנה על החמישה אחוז החדש של טרה, את זירמת המקלחת בקומה השנייה, ולעתים רחוקות גניחה או שתיים.
לצערי, כבעל דירה הגובלת בפיר, אני פסול מלשפוט בפרס הפיר.
הנרגן יש לפסול את כל מי שנותן בפיר עינו!
היו"ר השזירה של גבוה עם נמוך, של אהבת החיים עם העולם הגוסס והדווי, היא שמביאה אותי להטות את ההצבעה לטובת הנהג, ולהעניק לו את הפרס הראשון.
[[הנהג עולה לבמה בפיקוח רואה חשבון עב בשר, מקבל מאה וחמישים אלף טובין ותקילין, מתבשם מיופיים, ומשלשל אותם ללא משוא פנים לקופת הוועדה. הישיבה ננעלת.]]
סימוכין: ניתן-להחזיר-פרסים-בכל דוכני-הפיס&^%$#^&*&^%^%$
